| 6/2003
יומן הרשת של מוקדנית 144 היה צריך להוביל את מנהלי בזק לפיטוריה
כתבה שפורסמה היום בגלובס, מובאת כלשונה לטובת מי שאין לו מנוי לקריאת העיתון און-ליין:
אדון ארטיק וגברת מוקדנית
יומן הרשת של מוקדנית 144, שבו נחשפים פרטים על הלקוחות, היה צריך להוביל את מנהלי בזק לפיטוריה
דורון אביגד, גלובס
12/06/2003 10:18:00
הבלוגים הכחולים-לבנים, יומני-הרשת של ישראלים החולקים עמנו את שגרת יומם, מעולם לא זכו לחשיפה תקשורתית ממוקדת כל-כך. זה התחיל בכתבה נרחבת במקומון "העיר", ונמשך בסוף השבוע האחרון בפרויקט מיוחד באתר YNET. בימים אלה, כך נראה, קשה להימלט מעולמם של האנונימוס-ישראלוס.
הזדהות היא הדחף הראשון שמעוררים רוב הבלוגים, באשר הם. הנה לך אף-אחד, אדם בעל כשרון-כתיבה ברמה כזו או אחרת (יש בין מנהלי הבלוגים כותבים מוכשרים בהחלט), שלוקח אותך למסע בתוך חייו, בהתאם לגחמותלבו. מה שייתן לך לראות - תראה. וכמה שירצה שתציץ - תציץ.
אלא שהדעת, במקרה שלי לפחות, סלחנית פחות בשיפוטם של בלוגים המנוהלים על-ידי עובדים במקומות-עבודה. אין לי, כמובן, שום ויכוח עם הצורך של עובדי משמרות בבזק, מקדונלד'ס או בלוקבאסטר להתעקש על דקות התהילה שלהם, אך לא ברורה לי הסובלנות שמגלים כלפיהם המעסיקים.
הדוגמה הבולטת ביותר מגיעה מ"הבלוג של 144", המנוהל על-ידי מוקדנית צעירה בת 21 בבזק. מאחר שאין לאן לנתב את תחושת הכעס שמעוררת הקריאה בבלוג זה, המוקדנית הצעירה גורמת למונופול שבו היא מועסקת בעיקר נזק מושהה. למשל, כאשר היא מפרטת רשימה שמית אמיתית של אנשים עם שמות משעשעים.
גם כאשר המוקדנית מתארת שיחות הזויות למוקד, או טעויות של אנשים המבקשים מוצרים של בזק ("שירות עקיצה"), הדעת משתעשעת ומוטרדת בו-זמן. ממש כמו למראה אדם המחליק על קליפת בננה ברחוב.
וכך אנו מתגלגלים לטענה העיקרית, האולטרה-שמרנית והסופר-לא-פופולרית שלי: מחובתו של האחראי על אותה מוקדנית צעירה היה לקרוא אותה למשרדו, ולפטר אותה מיד.
אפשר להניח שבבזק היו מצליחים להסביר לציבור למה הם נפרדים מעובדת שמשתפת את כל העולם ואשתו בשיחות פרטיות לחלוטין של לקוחותיה. ומותר להניח שרוב הציבור היה מצליח להזדהות עם התעקשותה של חברת בזק לשמור על האנונימיות, נאמר, של אדון ארטיק מאשדוד.
אבל כנראה שבבזק לא בדיוק חושבים כמוני. באי-מייל ששלח למוקדנית הצעירה דובר החברה, הוא כתב כך: "היי, שמי יותם, דובר בזק. מה קרה, ולמה החשאיות? בסך-הכול קראנו ונהנינו… חשבנו לנצל החומר וכשרון-הכתיבה לטובת, נניח, עיתון בזק. או אפילו יחסי-ציבור לחברה, למרות שאין לי כיוון מוגדר או רעיון ספציפי.
"בכל מקרה, נשמח אם תחזירי טלפון, כדי שנשמע קצת יותר על האתר, התגובות שקיבלת וכד'. הרעיון לכתוב יומן על 144 חמוד נורא. נשוחח, אולי ניפגש. בלי לחץ. מי שלא רוצה להיחשף - לא ייחשף".
הכיוון ברור: בזק בחרה לא להסתבך עם גיבורת מעמד הפועלים, ראש-החץ של הדור הצעיר. התוצאה: התחנפות במקום התמודדות, על-חשבון הלקוחות.
בזק לא אמורה להשלים עם משוגות עובדיה. חברה שלא יודעת להגן על לקוחותיה תיפגע בסופו של דבר. אם העובדים במוקד מתבקשים לגונן על פרטיות הלקוחות, ואחר-כך הבדיחה היא לקוח של בזק, לחברה אסור להרשות זאת.
התיאור היומיומי של שיחות למוקד מטריד דיו, אך הגבול נחצה כאשר העובדת מפרסמת שמות אמיתיים של אנשים חיים ונושמים, שאולי אפילו לא מחוברים לרשת
- ובוודאי לא מצוידים בעורך-דין כדי לתבוע עלבונם.
הכתבה פורסמה פה.
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
