די, נו, לא. באמת?! ביום שני 25.8 חל יום ההולדת ה-13 של ישרא-בלוג, אשר בא לציין את הפוסט הראשון מ-2001 שפורסם באתר על ידי יריב חבוט, המייסד והאב הרוחני של הקהילה עד היום. 

באנר ברכת יום הולדת באדיבות המלכה הזאת

זו לא הייתה שנה קלה, בלשון ההמעטה. כמה בלוגים מאוד פעילים עזבו כדי להקים אתר פרטי, ואז במרץ הגיע איום הסגירה המשתק. בזכות ההתגייסות שלכם, בכל דרך אפשרית, רוע הגזרה בוטל וישרא-בלוג יישאר ברשת, בחסות נענע10. כך זכינו להמשיך לכתוב במקום מיוחד, שיש לו באמת איזה קסם וסוד שאי אפשר לפענח. על כל דבר אפשר להסתכל באופטימיות וכך אני נוטה לעשות. היום לבלוגים קטנים יש סיכוי גדול יותר לחשיפה והקהילה האינטימית מאפשרת לנו להכיר יותר טוב אחד את השני, והשלישי, והרביעי...

הרעש שיצרתם עם איום הסגירה הקפיץ בנענע10 את המודעות לצרכים הייחודיים של ישרא-בלוג. אני לא אוהבת להבטיח דברים שאין לי שליטה לגביהם אבל בתקווה שהשנה נזכה להתאמה טובה יותר לסלולר, לעיצוב דף בית חדש ולכל מיני תיקונים הכרחיים. עובדים על זה. 

מה עוד היה? שתי הקרנות של סרטים, ו-Golden Blog אחד. השנה נכתבו בישרא-בלוג בדיוק 338,552 פוסטים (נכון לאתמול), וכ-18,000 בלוגים היו פעילים במהלך 12 החודשים האחרונים. 

אני רוצה להודות ליריב חבוט, שבלעדיו לא היה לי בכלל למי להודות. באופן מיוחד להודות לטליק, שהפך מעורך הנושא החם ליד ימיני בכל מה שהאתר צריך. לאילנה תמיר, שעדיין נקראת לדגל מדי פעם כשהעניינים מסתבכים. ל-space cadet ו-המלכה הזאת על תפעול דף הפייסבוק; לדון מינו המצטטת המצטיינת; לקרלי-מרת-איכפת-לי על השאלון השבועי החדש; ל-Papillon שערכה את הנושא החם; לכבוד השופט של בית המשפט המחוזי שלנו; לשרון בן שבת על הכלללל (כי אין משהו טוב שהיא לא מעורבת בו); לחברי ועד ההצלה של ישרא-בלוג, שנפגשו לסדרה של סיעור מוחות לגבי עתיד האתר; לכל מי שעזר או הציע את עזרתו; לכל מי שחלק מעולמו, ולכל מי שלא הודתי לו באופן אישי.

אמן שגם השנה ישרא-בלוג יהיה לכם לכלי עזר לכל מה שתרצו, שהמלחמה תיגמר בניצחון ויהיה לנו שקט, שלווה והתקדמות.

לפוסט חגיגות ה-12 מאת וולווט אנדרגראונד, ופוסט חגיגות ה-11

לדף הפייסבוק של ישרא-בלוג

הברכה בעיצוב קארין מדייזיין טאון

נ.ב. 1 אם תקישו היום את המילה "בלוג" בגוגל, התוצאה הראשונה תהיה ישרא-בלוג :)

נ.ב. 2 - ב-31.8.2014 ייסגר שירות המייל של נענע10 והתיבות שמסתיימות ב-nana10.co.il יהפכו ללא פעילות. למי שיש תיבת מייל כזאת אנא דאגו להעביר את התכנים שאתם רוצים לגבות או לפתוח תיבה חלופית בשירות outlook של מיקרוספט. לשאלות נוספות אפשר לפנות למייל התמיכה של נענע10. מייל המערכת של ישר-בלוג נשאר [email protected]

זה היה יום שישי קר וגשום, ה-30 בדצמבר 2005. כטיבם של ימי שישי של חורף. לא ידעתי שהערב הזה ישנה את חיי לנצח. הייתי עיתונאית מתוסכלת שלא קיבלה את מה שרצתה, לערוך איזה שבועון קטן, שבינתיים שבק חיים לכל חי. עולמי חרב עלי, כך חשבתי בטעות, אבל ככה זה כשאין לך הצצה לעתיד.

אז ישבתי בבית וקראתי עיתונים. והתעצבנתי על מה שקראתי בעיתונים, ופתאום, בהבהק של רגע, בלי לחשוב פעמיים, קמתי מהסלון ועברתי לחדר העבודה (פעם היה לי אחד כזה). כתבתי בגוגל את המילה "בלוג", אני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיי שכתבתי את המילה הזו. אפילו לא ידעתי מה המשמעות האמיתית שלה. אז כתבתי "בלוג", והתוצאה הראשונה הייתה ישרא-בלוג. נו, מה הפלא, היינו ב-2005. היום התוצאה הראשונה של המילה בלוג תוביל אתכם לוויקיפדיה, אבל אל דאגה, ישרא טיפה מתחת.

וכן הגעתי לישרא-בלוג, וראיתי שאני יכולה לפתוח בלוג בהרף עין, למרות יכולותיי הטכנולוגיות המוגבלות דאז. היום אני אשפית כמובן, יכולה להקים ארבעים בלוגים בבת אחת בעיניים עצומות על שמונים פלטפורמות שונות.

ובכן מילאתי מה שהיה צריך, והנה עלי לבחור שם. בחרתי ב"ולווט אנדרגראונד" בהבזק של שנייה. יודעים מה זה, נכון? זו להקה. חפשו לבד, נו, אני לא צריכה לעשות תעבודה לאיש. למה בחרתי בשם הזה. כי ידעתי שאני רוצה לכתוב ביקורת תקשורת. כן, כן, בשנייה שהתיישבתי ליד המחשב הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. לא נראה לי הגיוני לכתוב בשמי, כי מה, יש רק דבורית שרגל אחת בישראל. כלומר ביקום כולו. אז איך אפשר? לא היה לי שמץ של מושג על זהויות בדויות ומאומצות, על פסוודונים אינטרנטיים, כלום נו, הייתה תמה וברה פעם. לא כתבתי לפני כן טוקבקים בשומקום, בקיצור, לא ידעתי מהחיים שלי.

ואז היה רגע הקסם. אני כותבת משהו, לוחצת "פרסם" או מה שזה לא היה אז, ואופס, מה שכתבתי מופיע באוויר! והנה הגענו לשבת, 31 בדצמבר 2005, 00:36, הרגע בו בותקו בתולי הבלוגינג שלי. הייתי בהלם, היי, עיתון עושים במשך יום, או שבוע, או חודש, אז מה קורה פה? נשביתי מיד בקסם המיידיות, וביכולת לעשות הכל לבד, לכתוב ולערוך ולהגיה ולעצב, נדהמתי מהתגובות המיידיות, התעלפתי מהאינטראקציה עם אנשים, ובקיצור, חיי השתנו לבלי הכר. הפכתי לחיית רשת. אחרי זמן עזבתי את העיתונות, ולעולם לא חזרתי אליה. המקצוע ספג מהלומות אינספור בשנים האחרונות, ואני רק הודיתי לאנשים החכמים שלא בידיעתם, שגאלו אותי מהמקצוע, ובעיקר אני מודה מודה מודה לעצמי על החיים החדשים שמצאתי לעצמי. ולישרא-בלוג, כמובן.

אגב, יריב חבוט הגאון, הממציא והיזם של ישרא-בלוג, הוא היום הוובמאסטר של ולווט אנדרגראונד, כך שלמעשה מעולם לא עזבתי את ישרא-בלוג.

הפוסט הראשון שלי

הבלוג העצמאי שלי היום

לא להאמין אבל עוד מעט אנחנו חוגגים לישרא-בלוג 12 קייצים.

ב-25.8.2001 בשעה 18:24 בדיוק נפל דבר באינטרנט, ובפעם הראשונה אפשר היה לפתוח יומן רשת שקורא וכותב בעברית. המייסד, יריב חבוט, הקים את ישרא-בלוג כפרוייקט לימודי. מה שהתגלגל ממנו הפך להיסטוריה בדברי ימי האינטרנט הישראלי.

הדבר הכי יפה שהוא תיכנת הוא דף התגובות, דף שהקדים בהרבה את זמנו עם תגובות "משורשרות". מהפוסט הראשון בבלוג זה אפשר לראות כמה יריב לא דמיין שדווקא מנגנון התגובות יהיה הדבר הכי מרכזי באתר, ואיך בעזרתו תהפוך ישרא-בלוג לקהילה.

אני כאן "רק" 11 שנים אבל מההיכרות הקצרה שלי אני יכולה להגיד לכם שישרא-בלוג הוא שילוב של שמורת טוב ונווה מדבר. למרות כל מה שעבר על האינטרנט בשנים אלו, ישרא-בלוג נשאר פחות או יותר אותו הדבר, לטוב ולרע כמובן. בין הדברים שאני מאוד אוהבת כאן זה שיש תחושה מחתרתית, שלא כולם יודעים מה זה ישרא, שאין כמעט צנזורה ושיש המון אנשים מוכשרים ומיוחדים שנמשכים לקבוצת התמיכה המאוד מאוד גדולה הזאת. עם כ-30,000 משתמשים שונים ביום הזה כנראה הסוד הכי גלוי שיש. 

בת מצווש שמח ישרא-בלוג 

מריאט

לכבוד הבת-מצווש, סוף החופש וסתם כי בא לי שוב לראות סרט, אנחנו מזמינים אתכם להקרנה פרטית בסינמה סיטי ראשל"צ שתתקיים ביום חמישי 22.8 בשעה 17:00. להוראות הגעה בתחבורה ציבורית או ברכב כנסו לכאן.

תפאורת הסרט היא ניו יורק המהממת, בה צאצאית למשפחת רודפי צללים מנסה לעצור כמה שדים מלהרוס את העולם. קוראים לסרט "בני הנפילים - עיר של עצמות", וזהו הסרט הראשון בסדרת בני הנפילים, על פי סדרת ספרי רב מכר. לטריילר

ההרשמה סגורה :) קיבלנו אולם גדול יותר, של 130 מקומות וגם הם התמלאו.

תודה רבה על ההיענות המדהימה!