היום לפני עשר שנים בדיוק פרסם מתכנת צעיר בשם יריב חבוט את הפוסט הראשון באתר הבלוגים העברי הראשון בישראל. הפוסט היה קצר ואינפורמטיבי והציג את הפונקציות המתקדמות שהיה לאתר להציע, כמו הדגשת טקסט (!) או הוספת לינקים (!!). רק אחר כך נוספו האופציות של כתיבת תגובות ורשימות.

עשר שנים אחר כך, עם יותר מ-750,000 בלוגים ו-12 מיליון פוסטים, ישרא-בלוג הוא אתר הבלוגים הגדול והמוביל בישראל. הפרויקט הניסיוני הקטן שהקים יריב הפך למרכז העניינים לעשרות אלפי בלוגרים בגילאי 8 עד 88 שמספרים על חייהם, שופכים את לבם וכותבים את דעותיהם על כל נושא שמעניין אותם וקרוב ללבם, 24 שעות ביממה, בכל עונות השנה.

ישרא-בלוג עבר שינויים עם השנים - שינויי בעלות, שינויי עיצוב ושינויים פונקציונליים.

חלק מהשינויים התקבלו בברכה, אחרים עוררו התנגדות, אך תמיד, כך או אחרת, אתם הבלוגרים ידעתם להביע את דעתכם, כמו שקהילה צריכה להביע את דעתה.

אז ראשית נפתח את החגיגות בסטטיסטיקות המסורתיות. הנה כמה נתונים על מה עשיתם בשנה החולפת:

עד היום נפתחו באתר 758,834 בלוגים; 49,325 הצטרפו אלינו בשנה האחרונה. מתוך כל אלה 39,336 הם פעילים ממש.

בשנה החולפת נכתבו 719,529 פוסטים, להם התפרסמו 2,807,020 תגובות.

בכל הנוגע לחלוקה המגדרית, מתוך 70% שציינו את מינם, הנשים עדיין שולטות ביד רמה עם 80% לעומת 20% לגברים.

התפלגות הגילאים של המשתמשים (מתוך אלה שציינו את גילם) היא כדלהלן:

כעת, בחלק השני של הפוסט החגיגי אנו מזמינים לבמה את המייסד והאבא של ישרא-בלוג, יריב חבוט, לשאת כמה מילים בפוסט אורח של מי שהיה המארח במשך חמש שנים. קבלו אותו במחיאות כפיים.

*

ההתחלה

ישרא-בלוג התחיל כתרגיל בתכנות. הייתי צריך אז ללמוד כמה דברים בבניית אתרים שעדיין לא הכרתי. אני לומד דרך פרויקטים, אז חשבתי לעצמי מה אני יכול לבנות, מה עוד חסר. נתקלתי בבלוג של בחורה ישראלית שכתבה באנגלית וחשבתי שפלטפורמה שתשמש לכתיבת בלוגים בעברית יכולה להיות רעיון טוב. לא הייתי צריך להתלבט הרבה לגבי השם. ישרא-בלוג נראה לי כמו השם המתבקש לאתר בלוגים ישראלי. אחרי שהיה לי שם ביד, יכולתי לגשת לפיתוח. חודשיים-שלושה של עבודה ואתר עלה לאוויר.

לא היה לי מושג איך יראה האתר, כמה אנשים יצטרפו או אלו קהילות ייבנו שם. התחלתי מאוד בקטן, ישרא היה בסה"כ תיקיה באתר אחר שהיה לי אז, לקח כמה חודשים עד שהעברתי אותו לדומיין israblog.co.il. חשבתי שאנשים בגילי בערך (הייתי אז בן 28) ירצו לכתוב בלוגים, כי זה היה הגיל פחות או יותר של הבלוגרים המעטים שהיו אז ברשת. לא חשבתי שבני הנוער ימלאו את האתר ולא יכולתי לדמיין את השימושים השונים שאנשים יעשו בבלוגים, אם אלה ערים וירטואליות, בלוגי פימו או בלוגי הערצה לאמנים.

הגדילה

האתר תפס אחרי שנה. אנשים שמעו על האתר מאנשים אחרים, כעבור שנה בערך התחילו גם לכתוב עליו בתקשורת ואז בא קהל גדול.

זו תחושה מדהימה לבנות משהו  אישי וקטן ולראות אותו גדל למימדים כאלה. היו לי פרויקטים לפני ישרא ואחריו ואף אחד מהם לא תפס כמוהו. זה מאוד נעים לראות מאות אלפי אנשים משתמשים במוצר שפיתחתי בעצמי בלילות, כפרויקט של בן אדם אחד. במשך השנים הצטרפו אליי המתנדבים שדאגו לחלק ניכר מהתקשורת מול המשתמשים, כמו הפורום והשאלונים והנושא החם, אבל הפרויקט ישב בעיקר על הכתפיים שלי. וזה כיף לראות את היצירה שלי חיה ונושמת. 

בגלל שמדובר בבלוגים, ביומנים אישיים, אנשים מאוד מעורבים בזה, הבלוגים מהווים חלק מאוד משמעותי בחיים שלהם. כשהייתי רואה אנשים מרפרשים בלי הרף את דף הסטטיסטיקות שלהם או כשהכרתי זוגות שהתחברו דרך האתר, אז הבנתי את האימפקט ואמרתי לעצמי "וואו, יצרתי פה משהו משמעותי".

הפרידה

עם השנים ישרא התחיל לתפוס יותר מהזמן שלי והרגשתי צורך להמשיך הלאה. עזבתי באותו זמן את העבודה שלי כדי שאוכל לפתח פרויקטים חדשים, וזמן קצר אחר-כך, כשהציעו לקנות ממני את האתר (2006), זה נשמע לי מתאים וחתמתי על החוזה.

הפרידה מישרא הייתה תהליך ארוך, עבדתי בנענע בשנה שאחרי המכירה ועשינו תהליך הדרגתי של חלוקת התפקידים בתוך נענע והעברת האחריות. אני לא כל כך זוכר את היום שאחרי, אם הייתה הקלה או עצבות. אני מניח שפשוט נהניתי מהשקט.

החיים אחרי

אחרי ישרא-בלוג התעסקתי בעיקר בפיתוח אפליקציות לפייסבוק. אחרי זה הייתי שנתיים בסטארט אפ Sense of Fashion. בשנה האחרונה אני עובד על פרויקטים חדשים, כמו האתר Going Out שמהווה אינדקס של הופעות מוזיקה ומסיבות בישראל.

במבט לאחור

כשאני מביט לאחור על התקופה המרתקת בישרא-בלוג אני יכול לומר שלמדתי הרבה על ניהול אתר וקהילה, כמה חשוב לערב את המשתמשים בפיתוח של האתר. במהלך השנים היו למשתמשים הרבה רעיונות טובים לגבי פיצ'רים או דברים אחרים שאפשר לעשות באתר. הייתי קשוב, אבל המשאבים שלי היו מוגבלים מכדי ליישם את כולם.

קצת חבל לי שלא חשבתי מספיק עסקית ולא מצאתי דרך להכניס מספיק כסף כדי להעסיק אנשים שיעזרו. בלי חשיבה עסקית מהרגע הראשון, קשה להחזיק אתר גדול.

נתקלתי גם בלא מעט רוע אנושי, אבל צריך לקחת את זה בחשבון. כשנותנים לאנשים כלי חופשי לעשות ככל שעולה על רוחם, יש שינצלו זאת לרעה.

למדתי שחשוב לפתח מהר ושמשתמשים יהיו סלחניים כלפי באגים כל עוד הם מרגישים שהמוצר מתפתח. למדתי להאציל סמכויות ולהעביר לאנשים אחרים את האחריות על דברים שאני חלש בהם.

חוץ מזה, לקחתי איתי מישרא הרבה חברים. בלי להיכנס למספרים, רוב האנשים שקרובים אליי היום הם אנשים שהכרתי בתוך ישרא-בלוג או סביבו. הרווחתי. מחוץ למעגל הקרובים, יש הרבה אנשים שאני מכיר בעולם הסטארט-אפים והווב הישראלי שמכירים אותי מהאתר, וזו תמיד נקודת פתיחה טובה ונעימה לשיחה.

אם לציין איזו אנקדוטה שזכורה לי מהתקופה שלי בישרא, אני זוכר עכשיו במיוחד את הבחור שכתב לי את כל סיפור הסכסוך שלו עם החברה שלו וחתם ב"אני בטוח שאתה מבין מה אני מבקש ממך". כשעניתי לו שאני דווקא לא מבין, הוא כתב שהחברה שלו גם בלוגרית והם מאוד מעריכים אותי, לכן הוא בטוח שהיא תקשיב לי, אם אדבר איתה בשמו...

במבט לעתיד

אני מאחל לישרא שיהיה לו עתיד ארוך. קראתי כמה התבטאויות בשנים האחרונות בנוסח "הבלוגים לאן" ואני חושב שב-2011 יש מקום לבלוגים, לטקסטים ארוכים יותר מ-140 תווים. אני שמח לראות שהפעילות באתר ממשיכה. אני רואה שיותר ויותר אנשים כותבים בשמם האמיתי, כך יוצא שהאתר מתעדכן עם הטרנדים ברשת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ופשוט להודות לבלוגרים כאן על שהם כאן ועל החוויות המשותפות שהיו לנו בעשור הזה.

יריב

*

תודה לכל המתנדבים שתרמו ושתורמים מזמנם למען הקהילה באהבה ובמסירות: טליק, דוברמן, היילי, השופט, aXe, דון מינו, חן ו- stimpy.

תודה לבשיר המתכנת שממשיך ללוות את הבנייה של ישרא-בלוג מהקודים הקטנים ועד לפיצ'רים הגדולים.

ובעיקר תודה לכם, הבלוגרים, שלא מפסיקים לכתוב, להגיב, להמליץ ולהזרים אינסוף מילים במורד סיבי האינטרנט לעשרות אלפי זוגות עיניים אלמוניות, אוהבות, סקרניות ומצפות. אל תפסיקו לכתוב.

לחיי השנים הבאות, לחיי ישרא-בלוג ולחייכם!