הזהרנו והתראנו מראש, עכשיו זה באמת קורה וישרא-בלוג המלכה חוגגת היום בת-מצווש. במקום להשתפך כמו תמיד, החלטתי להביא את מילותיה של וולווט אנדרגראונד, שהתחילה את דרכה בישרא-בלוג והפכה לאחת ממבקרות התקשורת הנחשבות והמשפיעות בישראל. בחרתי בוולווט כדי לציין את העובדה שלישרא יש מקום מכובד בתהליכים חברתיים, שמתרחשים כל הזמן בין השורות המאוד אישיות. המשפט "האישי הוא פוליטי" לא יכול להיות יותר נכון כשמדובר בבלוגים.
זה היה יום שישי קר וגשום, ה-30 בדצמבר 2005. כטיבם של ימי שישי של חורף. לא ידעתי שהערב הזה ישנה את חיי לנצח. הייתי עיתונאית מתוסכלת שלא קיבלה את מה שרצתה, לערוך איזה שבועון קטן, שבינתיים שבק חיים לכל חי. עולמי חרב עלי, כך חשבתי בטעות, אבל ככה זה כשאין לך הצצה לעתיד.
אז ישבתי בבית וקראתי עיתונים. והתעצבנתי על מה שקראתי בעיתונים, ופתאום, בהבהק של רגע, בלי לחשוב פעמיים, קמתי מהסלון ועברתי לחדר העבודה (פעם היה לי אחד כזה). כתבתי בגוגל את המילה "בלוג", אני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיי שכתבתי את המילה הזו. אפילו לא ידעתי מה המשמעות האמיתית שלה. אז כתבתי "בלוג", והתוצאה הראשונה הייתה ישרא-בלוג. נו, מה הפלא, היינו ב-2005. היום התוצאה הראשונה של המילה בלוג תוביל אתכם לוויקיפדיה, אבל אל דאגה, ישרא טיפה מתחת.
וכן הגעתי לישרא-בלוג, וראיתי שאני יכולה לפתוח בלוג בהרף עין, למרות יכולותיי הטכנולוגיות המוגבלות דאז. היום אני אשפית כמובן, יכולה להקים ארבעים בלוגים בבת אחת בעיניים עצומות על שמונים פלטפורמות שונות.
ובכן מילאתי מה שהיה צריך, והנה עלי לבחור שם. בחרתי ב"ולווט אנדרגראונד" בהבזק של שנייה. יודעים מה זה, נכון? זו להקה. חפשו לבד, נו, אני לא צריכה לעשות תעבודה לאיש. למה בחרתי בשם הזה. כי ידעתי שאני רוצה לכתוב ביקורת תקשורת. כן, כן, בשנייה שהתיישבתי ליד המחשב הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. לא נראה לי הגיוני לכתוב בשמי, כי מה, יש רק דבורית שרגל אחת בישראל. כלומר ביקום כולו. אז איך אפשר? לא היה לי שמץ של מושג על זהויות בדויות ומאומצות, על פסוודונים אינטרנטיים, כלום נו, הייתה תמה וברה פעם. לא כתבתי לפני כן טוקבקים בשומקום, בקיצור, לא ידעתי מהחיים שלי.
ואז היה רגע הקסם. אני כותבת משהו, לוחצת "פרסם" או מה שזה לא היה אז, ואופס, מה שכתבתי מופיע באוויר! והנה הגענו לשבת, 31 בדצמבר 2005, 00:36, הרגע בו בותקו בתולי הבלוגינג שלי. הייתי בהלם, היי, עיתון עושים במשך יום, או שבוע, או חודש, אז מה קורה פה? נשביתי מיד בקסם המיידיות, וביכולת לעשות הכל לבד, לכתוב ולערוך ולהגיה ולעצב, נדהמתי מהתגובות המיידיות, התעלפתי מהאינטראקציה עם אנשים, ובקיצור, חיי השתנו לבלי הכר. הפכתי לחיית רשת. אחרי זמן עזבתי את העיתונות, ולעולם לא חזרתי אליה. המקצוע ספג מהלומות אינספור בשנים האחרונות, ואני רק הודיתי לאנשים החכמים שלא בידיעתם, שגאלו אותי מהמקצוע, ובעיקר אני מודה מודה מודה לעצמי על החיים החדשים שמצאתי לעצמי. ולישרא-בלוג, כמובן.
אגב, יריב חבוט הגאון, הממציא והיזם של ישרא-בלוג, הוא היום הוובמאסטר של ולווט אנדרגראונד, כך שלמעשה מעולם לא עזבתי את ישרא-בלוג.
הפוסט הראשון שלי
הבלוג העצמאי שלי היום
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
