טוב, לא בדיוק על נינג'ות, אלא על כישורי הנינג'ה שלי.
פעם הייתי חד. היו לי אינסטינקטים של חתול. אם הייתי מתקלח ומפיל את הבקבוק של השמפו, תפסתי אותו עם הרגל. משהו היה מתגלגל מהשולחן? תפסתי אותו לפני שהוא נפל על הרצפה. לא קרה ששמטתי צרור מפתחות שנזרק אלי, והייתי קולע דברים לפח באחוזים לא רעים.
אבל זה כבר לא אותו דבר.
אני שופך כוסות קפה, ואפילו לא מספיק להתרחק עם הכסא מספיק מהר לפני שהקפה מגיע לפינה של השולחן ומטפטף עלי. חתכתי את עצמי יחד עם הצ'ופצ'יק של השקית חלב, ואני נאלץ ללכת ולהרים את החולצה שלא נחתה בשלום על הדלת של הארון.
החלטתי שלא עוד. אני חייב להחזיר לעצמי את המיומנות ולא לעשות תנועות של חוסר שיווי משקל כשהרכבת עוצרת בלי סיבה.
אז אם תראו מישהו עם כיסוי עיניים שעומד על רגל אחת באוטובוס, תזרקו לי משהו ותצעקו "תחשוב מהר!”.