אז מה קורה?
אצלי הכל סבבה, תודה ששאלתם (אם אתה אדם אקראי שנתקל בטעות בבלוג, אל תטעה לחשוב שאני באמת מתייחסת בזה למישהו, או שאשכרה נכנסים לכאן אנשים).
מאז הפוסט האחרון דברים ממשיכים להשתפר בהדרגה. אני מרגישה שאני חוזרת להיות חיובית, אופטימית ואנרגטית יותר.
בשבועות האחרונים עברתי ערב פסח הזוי (עם המשפחה המטורפת שלי במלון... מיוחד
), בומבמלה מטורף שאני מאוד אמביוולנטית כלפיו (כפסטיבל הוא הידרדר והתמסחר ברמות שאי אפשר לתאר, אבל אהובי היה שם, וגם אליאן מלכת אנגליה
), ת"א ו-H&M (הכי מאכזב ביקום, אני באמת חושבת שהביאו אלינו עודפים מכל שאר העולם) עם כבוד מלכותה, בטטה ונעמה, ושאר מסעדות, שטויות ובילויים עם החברים המדהימים שלי ועם אהובי המושלם.
ישר אחרי חופש פסח שבא בדיוק בזמן מכל הבחינות, יצאנו לטיול שנתי. כמובן שלא חשקה נפשי לצאת לטיול עם שלגיה ושבעת הגמדים, ולכן עברתי לכיתה י"ב 2 יחד עם אליאן ונעמה כדיי שנהיה כולנו עם שי, עומר, שיר, קרן, הדר ושות'.
ההחלטה הזו הייתה ההחלטה הכי טובה בחיים שלי (כאילו, בערך. או משהו כזה.), והיה טיול שנתי מדהים, מטורף, ושווה ש"חבל לכם על הפוני" (**ציטוט מדריך י"ב 10 שהיה איתנו באוטובוס. היצור הכי חש ומסטול שראיתי בחיים שלי).
מסלולים שווים, אליאן בהתלבטויות (זה אדום?!?!?!), שיחת נפש מעולה עם דניאל, אחת המסיבות הכי שוות שהייתי בהן בשנים האחרונות, וספורט ימי מטורףףףףףףףףףףףףף!!!
(גרם לי להתגעגע לאילת 08'...רביעייה
)
לעומת כל אווירת הפאן והחופש שאפיינה את שלושת השבועות ההם, עכשיו נכנסתי לתקופה שונה לגמרי.
בשבוע שעבר היו לי שלושה מבחנים (שלישי, חמישי, שישי) והיום מתכונת בפסיכולוגיה (שזה בערך 4000 עמודים לשנן בע"פ. לא שיש לי מושג איך הייתי אמורה לעשות את זה בהתחשב בעובדה שהיה לי בקושי יום וחצי ללמוד).
זו הפעם הראשונה בחיים שלי שהבנתי את המושג "לחץ" בהקשר ללימודים.
אף פעם לא הייתי בנאדם שנלחץ מלימודים, הכל בא לי בקלות בדר"כ, ובמילא אף פעם לא הייתה לי סבלנות לשבת ולחרוש יותר מדיי.
כנראה שארבעה מבחנים בתוך שבוע כבר חוצים את סף יכולת ההתמודדות שלי.
ובכל מקרה- זה כבר דיי מאחוריי וכבר הגעתי למצב שזה הדבר המרכזי שמעסיק אותי, יהיו הציונים אשר יהיו, אני יודעת שהשתדלתי.
(הלוואי שבסוף אני אקבל ציונים גבוהים כמו בכל פעם שאני חושבת שהלך לי גרועXD).
המבחן הבא הוא מתכונת בספרות ביום חמישי, מה שאומר שיש לי קצת אוויר לנשימה היום ומחר לפני שאצטרך לחזור להתכונן.
אז היום ערב יום הזיכרון. יהי זכרם ברוך. רימון ארז ז"ל.
מחר ערב יום העצמאות ואני עדיין לא יודעת מה אני מתכננת לעשות (טוב שלא רק כרגע נזכרתי שזה אשכרה מחר).
אח שלי רוצה שדולב ואני ניסע איתו להרצליה למכור שטויות של יום העצמאות. מצד אחד אני צריכה כסף, אבל מהצד השני אני רוצה ליהנות.
ורוק"צ- מצד אחד זה יקר, אבל מהצד השני כולם מופיעים שם וזה אמור להיות מטורף.
ברעננה כנראה יהיה מעפן ברמות שאי אפשר לתאר (תיסלם?! אני בת 60?!).
מעניין מה יש בת"א, כפ"ס, הרצליה והסביבה.
מעניין למה אני לא מבררת.
אז, לאן הולכים..?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
