החיים זה סה"כ סיפור (טראגי?!) בתמונות אבל גם לזה יש סוף

יש לי פוסט בראש אבל נחכה איתו..

עכשיו אחרי יומיים שלושה,
שנסעת ולקחת את כל מה שהייתי איתך
גיליתי תמונות על הקיר הלבן,
וכמה עננים באפור על תקרת המטבח.

ממש באותו היום שנסעת
צלצל השעון והעיר את הבית כולו.
ושמש חורפית בתריסים נכנסה,
וראיתי פנים בקפה דומות לא דומות.

פתאום כשלא באת,
אני רציתי כל כך,
ופתאום כשלא באת,
נעשה לי קר,
והדלקתי את האור בחדר הסמוך,
וחיכיתי לך שעות בלי אויר וגוף.

אחר כך גלשה התקרה לרצפה,
והשחקים נמלאו ציפור,
ונסעתי רחוק כמו יונה של בר,
והייתי חולם והייתי ער.

לאט לאט כבה האור לבדו,
ונותרתי חשוך, והייתי לבד,
מן הקיר הלבן גלשו התמונות,
עצובות עצובות, כי פתאום כשלא באת.

פתאום כשלא באת...