החיים זה סה"כ סיפור (טראגי?!) בתמונות אבל גם לזה יש סוף

לא רוצה להאמין שזה קרה. אולי אני רק חושב עקום, אולי אני טועה?

 יכול להיות?

 זה לא מפריע לי, מפריע לי המחשבה שלא ידעתי מזה.

יכול להיות!

 אני ממש מקווה שלא, לא בגלל שזה קרה, בגלל שזה לא ידוע. גם אם כן וגם אם לא אני לא אוותר כ"כ מהר, אשמח, אעודד, אעזור, אשתתף, אבל לא אוותר!

תודה, על הכל!

שוב אני

שוב אותו תהליך

שוב עושה שטויות, טועה, מעצבן, מעליב, פוגע

שוב מצטער, מבקש סליחה, מצטער עוד קצת, מדוכא

שוב מכניס את עצמי לתוך זה ואח"כ לא מבין למה

שוב מנסה להבין, לנחש, לגלות

שוב אוהב כמו שאיאפשר לתאר

שוב מוכיח, מגלה

שוב סולח

שוב מודה, מאושר, מחייך

שוב התחושה, ההרגשה, הדמעה, הפחד

שוב הכל מתערבב ולא מובן

שוב האמת מוכיחה

שוב צרות- לי, לסביבה

שוב כ"כ רוצה אבל זה לא מגיע

שוב הגעגועים לדברים שכנראה מעולם לא יחזרו

שוב מצטער עוד

שוב מודה על הכל

שוב הכל חוזר על עצמו.

שוב ושוב ושוב ושוב ושוב... לרע ולטוב.

תודה וסליחה על הכל!