משגבניקים,תתעפפו מפהה!!!!!

נזכרת ברגע,נזכרת בשניה.

נזכרת במבטך,נזכרת בליטופך.

נזכרת בפנייך,ונזכרת בשפתייך.

עוצמת עיינים ומרגישה אותך לידי,

מלטף ומנשק אותי.

חיכית לרגע הזה,חיכית לשניה הזאת.

חיכית לרגע בו תשב לידי ,

לבד.

רק אני ואתה.

שתושיב אותי עלייך ותלטף את פניי,

תנשק את צווארי ואת שפתיי.

נגיע לרגע האינטימי לו כלכך חיכיתי.

הכל היתגשם.

טוב נו,רק חלק.

כל מה שביקשתי מאלוהים היתגשם חוץ מדבר אחד,

ש-אולי שכחתי לבקש.

ביקשתי מאלוהים שאהיה איתו לבד.

שאוכל לראות אותו בלי מסכות.

ביקשתי מאלוהים שהוא ינשק אותי,

ויגיד לי שוב,כמה שהוא נהנה.

למרות שהוא צריך היה ללכת.

והוא נישק אותי ונישאר.

ביקשתי מאלוהים שהוא יחבק אותי,

והוא חיבק אותי.

ביקשתי מאלוהים שאצליח סוףסוף לספר לו,

לגלות לו,לשטף אותו,להגיד לו,ללחוש לו,

את הסוד שלי.

והצלחתי.

סיפרתי לו.

ומה שלא ביקשתי מהאלוהים שלי,

זה שאחרי שאגיד לו,

"אני אוהבת אותך"

שהוא יענה בחזרה,אותה תשובה ובאמת יתכוון לזה.

כמו שאני היתכוונתי.

הרגשתי את הלב שלי נשרף באותו רגע.

הרגשתי את הלב שלי נצלב באותו רגע.

ידעתי שתיבהל,ידעתי שתילחץ,ידעתי שתתבכיין

ושתגיד מיליון פעם "אני מצטער,אני מצטער"

הצער שלך לא עזר אפילו לשניה.

הרגשתי את הלב שלי מתנפץ לרסיסים כמו ספל שנשבר.

ידעתי שזה מה שיקרה,היתה לי הרגשה.

רצית להיתרחק,רצית לברוח.

ביקשתי,היתחננתי שלא תעשה זאת,

ובכל זאת עשית.

לא היתייחסת,היתעלמת,היתרחקת,אפילו לא היסתכלת.

ועכשיו,חוזר על ארבע כמו כלב שרץ אחרי המקל הנזרק.

ידעתי שאחסר לך,ידעתי שתתגעגע,

ידעתי שיש מישהו שהוא לא סוגר על הרגשות שלו,

ורק אחרי שסיפרתי לך,הבנתי שזה אתה.

לא משנה מה,לא משנה מתי,

לא משנה איך,למה כמה ואיפה.

אני תמיד אוהב אותך.

"הכל זה לטובה,גם אם זה ניראה עכשיו אחרת.תהיה לך אהבה הרבה יותר גדולה"

איך אוכל להגיד לך,

איך אוכל לרמוז לך,

איך אוכל ללחוש לך,

איך אוכל לספר לך,

את הסוד שלי.

מתיישבת ליידיך וצוחקת איתך.

אתה מסתכל עלי ומציק לי במכוון.

חוטף לי את העיתון ולא רוצה להחזיר.

מעביר דף ועוד דף,

כאילו זה ספר על החיים שלך ושלי.

מתחיל לקרוא את האסטורלוגיה שלך.

ואומר "הכל נכון..הכסף,החברים,המשפחה,והאהבה"

היתקרבתי בשביל לראות מה כתוב ב"אהבה"

התחלתי לקרוא בקול רם וישר העברת דף.

אמרת שאתה לא רוצה שאני אקרא ונהיו לך דמעות בעייניים.

אחרי שהלכנו מכות,צחקנו ודיברנו,

ראיתי בעיינים שלך,

במבט שלך,

את האהבה שמתאפקת מלצאת.

את המילים שמתחבאות מאחורי השפתייך.

את דמעות ההיתרגשות שצפות בפיתאומיות בתוך עייניך.

החזרת לי את העיתון והיסתכלתי על ה"אהבה" שהיה כתוב במזלך,

היה כתוב "הרגשות שלכם מתחזקים כלפי אותו בנאדם שאתם אוהבים כבר הרבה מאוד זמן"

הצהרת שתבוא,ולא באת.

מרחק של נשיקה,

מרחק של נגיעה,

מרחק של מילה,

מרחק של פגישה,

למה,למה הכל תמיד איכשהו מתפקשש.

אני כלכך אוהבת אותך.

אין לי מילים לתאר את מה שאני מרגישה בפנים.

כלכך אוהבת אותך.

פיתאום מרגישה אחרת.

פיתאום מרגישה שונה.

רואה אותך מתרוצץ מסביבי

ומספר סיפורים כדי שאסים לב.

מתיישב לידי ומתחיל לדבר

פיתאום רואה שנאבדות לך המילים

והמבוכה מתחילה לעלות.

החיוך המתוק שלך,

הידיים העדינות שלך,

השפתיים המושלמות שלך,

העיינים היפות שלך,

לא מפסיקות מלקפוץ במוחי.

רואה אותך מלטף את הרגל שלך

בדיוק כמו שליטפת את שלי כשהיינו ביחד.

וכשנשענתי עלייך בשביל להרים את העט מהריצפה

שהיה בין רגלייך,רצית להראות לי שאתה מרגיש בנוח

אבל קצת היתרגשת.

מחכה לרגע הזה שבו נהיה ביחד.

לרגע שבו הכל יהיה מושלם

כמו שאתה תמיד אומר.

חלמתי עלייך בלילה,

מטלפן אלי בהיתלהבות שאבוא לגן שמחוץ לבית שלי.

והיתלבשתי מהר מהר ובאתי.

אמרת לי לפני שהיתיישבנו,

"סתיו אני רוצה להגיד לך משהו כבר הרבה מאוד זמן"

ואני שאלתי "מה רצית להגיד?" בסקרנות ובחיוך שובב

אז הוא אמר

 "רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך"

ונישק אותי.

היתעוררתי בתחושה הכי טובה שיכולה להיות.

אני מקווה שזה יקרה לא רק בחלום,

אלא גם במציאות,וכמה שיותר מהר.

אני אוהבת אותך נסיך מושלם שלי.

הלוואי והיית יודע.

סתיו.