מרגישה את הדמעות עוברות בדמי,
מרגישה את הרוח מלטפת את גופי.
הדמעה נוטפת עלי פני
כשמחשבותיי עסוקות בלחשוב עלייך.
עכשיו המבט הוא שונה,אחר.
הצמרמורת עוברת בגופי רק כשאתה
פוגע בליבי.
ממבט מלמעלה עם חיוך רחב וגדול,
יורד לאט לאט למטה וכך גם החיוך נמחק.
סיפרת לי על הנשיקה איתה.
איך זה היה מושלם,יותר מאשר איתי.
הרגשתי את הלב שלי נשבר,נחתך,נקרע.
איך שאיתה אתה כלכך רומנטי ואיתי כלכך..
אולי באיזשהו מקום צדקת.
ששיחקת ברגשותי,
שצחקת איתי על שטויות,
שניצלת את גופי,
שפגעת בליבי,
ואחרי כל זה,היצטערת.
ביקשת סליחה וכעסת על עצמך...
אולי באמת היתה לך סיבה.
עכשיו,כשהמבט שלי מופנה אלייך הוא אחר
אוף אלוהים לא הולך לי לכתוב כלום..........
אל תתיחסו לפוסט הזה כלכך מטומטמם
והטיפש הזה שאני כותבת עליו
אנ כלכך אוהבת אותו.
מרגישה את הלב שלי נקרע כשאמרתי לך שאני כבר לא מרגישה אלייך כלום.
שיקרתי.אני שונאת לשקר.
שיקרתי לך,או יותר נכון שיקרתי לעצמי.
מגיעה למצב של סתם חוסר מצברוח.
כמעט לא מדברת עם כולם.
כל היום עצבנית.
לא נסבלת בעייני אחרים.
כל האלה שחשבתי שהם שם בשבילי,
היסתבר שהם בכלל לא שםםםם.
תמיד חוזרת לאותה נקודה..
לנקודה שבה אני נמצאת לבד.
אותו שיר,אותן מילים,אותן הדמעות ועדיין אותן הרגשות.
with you-chris brawn
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: