טוב, הייתה לי שבת נפלאה. בילוי כיפי ביותר בביתה של אביטל יחד עם קארו, לי, אביטל (מעניין למה), יואב ורן.
צחקנו על המון המון שטויות ואחר כך כשחזרתי הבייתה אף אחד לא ממש הבין מה כבר יכולתי לעשות שם שאני פתאום לא מפסיק לצחוק ולא יכול להרדם.
התעוררתי היום בבוקר בערך בשעה שמונה ואני לא מופתע למה- גשם. תשובה נפלאה ל"למה אתה שונא את החורף?".
אבל התנחמתי בזה שאני לא היחיד שהתעורר מאוד מוקדם בבוקר. ליתר דיוק- קארו, לי ורן היו ערים ולשמחתי היו מחוברים למסנג'ר.
ולכולם היו סיבות הרבה יותר מעניינות משלי ל"למה התעוררת מוקדם?".
קארו התעוררה מהרעש שאורטל (בימינו נקראת טושטוש) ואיה, האחיות שלה, עשו (סיסטרס פאוור. איזה מזל שיש לי רק אחות אחת).
לי התעוררה בגלל חלום הזוי מאוד (שהיא לא סיפרה לי, אבל טענה שהוא היה הזוי) ורן התעורר סתם בגלל שעון מעורר.
אח"כ ניסיתי להתחרות עם קארו ב"מי עושה יותר סמיילים לבלוג?" וכמובן שהיא ניצחה כי... כי היא פשוט כישרון שכזה 
בסביבות שתיים עשרה בצהריים מאיה חזרה מחברה שלה והתנהגה כמו מסוממת (קצת פחות מוזר ממה שהתנהגתי אתמול, אבל בהחלט מחשיד)
ואז, כנראה בגלל הנוכחות שלי, היא התאפסה על עצמה. איזה אח גדול לתפארת מדינת ישראל! ממש לא. חוץ מזה שאני מכין לה ארוחות צהריים.
בכל מקרה, אח"כ יצאתי לטייל מעט בשכונה כדי לא להפוך לעצלן צמרת בגלל השביתה הזאת ומהלך חכם עשיתי כשלקחתי מטריה.
עכשיו אני עסוק בלכתוב לעצמי מטלות לחודש ולשכנע את קארו (ועכשיו גם את אביטל) שטוב להיות במצב כפית.
זהו. אני ממש לא רוצה להכנס לזה כי זה מרתיח את המצברוח שלי ומוריד אותו, אבל אני שונא את דצמבר 
.
ואת ינואר, אבל שיכנעו אותי שפברואר זה דווקא אחלה חודש אז אותו לא אשמיץ.
סוף הפוסט.
להיום, לפחות...
אוהב, אביב שנשאר הכי אופטימי שאפשר 
אגב- את כל הסמיילים הכינה קארו שפתאום מסתבר לי שאני מזכיר אותה לפחות 3 פעמים בכל פוסט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Avivos