מין הרגשה מוזרה שהייתי חייבת לעדכן
זה בא בתקופות, והתקופה הזאת פשוט נוראית ומסרבת להעלם.
חרא.
הכל כ"כ מעאפן ומכ"כ הרבה בחינות.
האנשים הכי קרובים אלייך כבר לא מה שהם היו
אני מרגישה שכל אחד יכול לבוא ולתקוע לי סכין בגב. או אתם יודעים מהץ הגזמתי.. לא סכין בגב. סתם משהו חד ולא נעים.
"לא, לא נעים לי, זה בסדר מבחינתך?!"
כן זה בסדר מבחינתי. הרי גם אם זה לא היה בסדר היה למישהו אכפת? היה מזיז למישהו?
אז סבבה. הכל מעולה והכל בסדר מבחינתי .
וכבר כ"כ הרבה זמן שהתקופה הזאת פשוט תקועה !
שמישהו יעיף אותה ממני. שאני אלך לישון ומישהו יעיר אותי שהיא תסתיים
כ"כ הרבה געגועים לא הוגנים ! לא מגיע לך שאני אתגעגע אלייך בכלל. לא מגיע לך.
הרגשה חונקת, אתה באמת כבר לא יודע מה לעשות
בעבודה , באימונים.. כאילו משהו כ"כ מציק לך. ואתה רוצה לבכות
והלסת שלך כבר כואבת כי אתה עוצר את הבכי ליד האנשים שלך..
אבל זה בסוף קורה, ואף אחד לא רואה.. אבל למחרת ? הכל מעולה. ויש חיוך ויש את הצחוקים.
אבל מבפנים? אמן ומישהו רק היה יודע. באמת.
קיצור אווירה מגעילה ואיכס.
לפחות נסיים את זה בחיוך, מה. נבכה?
בר.
כושית.
ברהוורד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
