אני יודעת שמלא זמן לא כתבתי כאן

הרגשתי דחף מוזר כזה לכתוב להוציא את הכל.

בזמן האחרון אני חושבת יותר מידי אל מה שהיה.

ראיתי את ההצגת בר מצווה ונזכרתי בהכל. אני לא יודעת עם אני רוצה לשכוח את זה או לא..

אני יודעת שאם המצב לא ישתנה אני לא רוצה לראות את ההצגה הזאת עוד פעם.

דיברתי עם חבר טוב שהיה לי שנה שעברה.

הוא אמר לי מלא דברים שריגשו אותי.

בכיתי..

הכל היה נכון, כל מה שהוא אמר לי.

חוץ מדבר אחד, שאני לא בטוחה ככ..

אני צריכה לשאול אותו לגבי זה.

עכשיו, מה שאני מרגישה הוא פשוט. אני מתדרדרת עוד פעם.

הלימודים, ממש לא חשובים לי

החברים, אני לא חשובה להם.

אני חוזרת לקטע הזה עם הסיגריות.

לא רוצה.

לא מתאים לי כל הקטע הזה של העישון.

אבל אני פשוט לא יכולה להיגמל.

אני נגעלת מעצמי.

אני פשוט לא יודעת מה לעשות ואיפה לקבור את עצמי.

סתם בשביל הצומי.

תמונה אחת שאני לא אוכל לשכוח לעולם