בכוללת ה'-ו' אני זוכרת שאף אחת לא אהבה אותי, לא רצתה להיתקרב אליי. כולכן שנאתם אותי והצקתם לי כל הזמן. הייתי תמיד מחוץ לחבורה, תמיד. גם אף פעם לא הרגשתי שאני בפנים אפילו לפעמים שהתייחסתם אליי יפה. רק שנה שעברה התחלתי להיכנס טיפה, הכרתי חברים חדשים וכן אני יכולה להגיד שהישתנתי. גם מבפנים וגם מבחוץ. ואת יודעת מה הבעיה שלי? שכל הזמן אבל כל הזמן אני נזכרת מה קרה בכיתה ה', מבחינה חברותית אני זוכרת שאני הייתי עם המדריכים.