חייה של אמא במשבר.

וובכן, שירן הסכימה. שכנעתי אותה לבסוף. אך זו רק תקופת ניסיון של שבעה ימים. אם שירן לא תסתדר, ולא תאהב את עצם הרעיון, אניח לה לנפשה. אך אני מקווה שהיא תסתגל לרעיון ותמשיך בדרך זו. :-)

ולעניינינו... אני ושירן די מתחילות להסתדר בינינו... אתמול בבוקר היא הכינה לי ארוחת בוקר!! כשהיא הגישה לי אותה, לא האמנתי... אבל היא לחשה משהו שלא שמעתי. כשאמרתי "סליחה?", היא פשוט ברחה לחדר שלה.

שירן מתחילה להיפתח בפגישות אצל הפסיכולוג... כמובן שהייתה רק פגישה אחת מאז העדכון האחרון, אך הפגישה הזו הייתה נפלאה! שירן השתתפה, דיברה, וכו'.

אני ממש שמחה.

אני לא מרגישה טוב, יש לי בחילות משוגעות מאז ארוחת הבוקר, אני חושבת שאלך לרופא.

להתראות עד הפעם הבאה!

יפה.

שלום לכם!

פתחתי "בלוג", כמו שאתם בוודאי מבחינים. את הסיבות לכך אפרט לאחר מכן. כעת אני מעוניינת להרחיב מעט על עצמי.

אני יפה, וגילי הוא 46 (עוד כמה ימים), נשואה באושר עם שני ילדים נפלאים. בני הגדול בן 22, והוא עזב את הבית. הפרידה ממנו הייתה קשה מנשוא. בתי הקטנה בת 12, ושמה שירן. שירן היא ילדה מקסימה, אך לאחרונה היו לנו כמה וכמה בעיות בקשר שלנו. בעלי הציע שנלך לפסיכולוג, וכמובן שהסכמתי. אך היה מעט קשה לשכנע את שירן להסכים ללכת איתי אליו.

הפגישה הראשונה שלנו עם הפסיכולוג התרחשה לפני מספר ימים, בה סיפרתי לו על הבעיות שלנו. שירן לא השתתפה כמעט בשיחה, אבל הוא אמר שזה נורמלי ובהתחלה קצת קשה לילדים להפתח. בדיוק בגלל זה, הוא הציע שאני ושירן נפתח "בלוג". אני אצטרך עדיין להבין איך המערכת עובדת כאן, אבל בנתיים אני מסתדרת...

הפסיכולוג אמר שב"בלוג" נכתוב את מה שעל ליבנו. את הבעיות בינינו, מה שאנחנו מרגישות, וכו'. אין לי מה להרחיב יותר, אני חוששת שכאן אסיים.

עד לפעם הבאה,

יפה.