כאילו הוא מתחיל מתחת לאדמה ועוטף אותי מהרגליים עד לנשמה.

עולה מהאצבעות הקטנות של הרגליים, מלטף את גב כף הרגל ומשם ממשיך לגזע, לשוקיים. עולה ומטפס עד שמבחין בברכיים ולא חושב לרגע להיעצר שם.

הנשימה מתחילה להחלש ולפמפם שנייה אחר כך. הכל כלכך חרישי ושקט. לא שומעים כלום חוץ מעור נחש חלקלקל וערמומי שבוחן כל פיסת עור ואיש שבי. אור ירח ותו לא ממש מעל הראש שלי והמבט חלול יותר מנשמת השטן. מריצה סודות במוח שחלילה שום רנטגן או כוח על לא יצליחו לראות או לחשוב שהיו במוחי.

משפילה מבט מטה בוחנת את התקדמות אותו יצור או רגש שמדשדש לי ברגליים ורואה שהוא הגיע עד לקצוות התחתונות של הנשמה. מתחיל בוחש וחודר אליה. מתחיל לוחש לה ומפלרטט פלירטוטי רעל נעימים וסגולים שנותנים לו בבטחה את הדרך פנימה. זה מפחיד אך מאתגר זה מפחיד אך בטוח זה מפחיד אך מעורר בחילת התרגשות וזה מפחיד וזהו. זה כלכך מפחיד אבל למה ?

שנים חיכית וצפית לאותו אומץ לבוש עור חלקלל ומפותל שיראה לתוך הנשמה לתוך הכאב ולתוך הבורות האפלוליים של מנהרה גדולה של 20 שנה של זכרונות ופחד.

ולאט לאט את מרגישה את אותו גוון שחור וחלקלק מכסה חלק נכבד מגופך ומוחך ואת נהיית כבויה. אט אט כבויה. וזה לא מרגיש אחרת וזה לא מרגיש שונה מלפני 20 דקת. וזה מרגיש נהדר וחופשי. זה מרגיש טוב

את מרגישה טוב.