היי לכולם, אני יעל דהן אני בת 15 וחצי בכיתה י'.
והמטרה של הבלוג שלי בעצם היא בעיקר לרשום. כתיבה. שירים/סיפורים וסתם קטעים.
פאק איזה קור היה היום, חשבתי שאני מתה.
יצאתי עם חברה לעיר, סתם כזה כי לא היה מה לעשות וביזבזנו את כול הכסף יום לפני על שטויות.
ישנתי מ-12 בבוקר עד תשע וחצי בערב. אין לי לילה \:
ישבנו עם ידידים וחברות. ואז הוא עבר שמה. בקצרה אני רק יספר שאני אוהבת אותו שנה וחצי הוא גדול ממני בשנה בן 16 וחצי בכיתה י'א ישלו אופנוע DT ירוקה.היה לי מדהים להיות חלק בחיים שלו רק חבל שזה נגמר. ההחלטה הייתה שלי, ואני שלמה איתה לגמרי. לא ראיתי אותו יותר מחודש וחצי והייתי בטוחה שאני לא מרגישה אליו כבר כלום. כול אחד המשיך בחיים שלו. הוא עם חברה שלו, ואני עם השתיים האחרים שניסיתי להיות איתם כדי לשכוח.לא הצליח. אף אחד לא משתווה לו.
התחלתי לומר שראיתי אותו היום.. אז כן הוא עשה לי בכוונה כמו כול פעם. הוא נכנס לכיכר החדשה שישבנו בתוכה בספסלים ופשוט עצר והסתכל עליי.. אני לא יודעת למה הוא חיכה, כי הבהרתי לו שאני לא רוצה לראות אותו, וחבל שהוא יעשה לעצמו פאדיחות שיבוא להגיד לי שלום. זאת הדרך היחידה לשכוח אותו. ככה אני חושבת לפחות. הוא שם לב שלא התיחסתי אליו והמשיך לסוע. יאו כמה שאני מתגעגעת אליו. כול הערב אחרי זה חשבתי רק עליו. את כול החורף בלינו ביחד, הוא חלק ענקי מהחיים שלי. למדתי ממנו כלכך הרבה, מהקשר שלנו..
ראיתי בדרך הביתה ידיד ממש טוב שלי, אני מתה עליו. הוא חיבק אותי חיבוק ממש ענקי ונתן לי נשיקה. הוא טיפה פיספס מהלחי ונתן לי בחצי פה חחח זה היה מביך לגמרי. נשארנו איתו משהו כמו עשר דקות בפיצה והלכנו הביתה.
חזרנו מוקדם כי כבר לא יכולנו להישאר מהקור הזה, איככככככככככס אני שונאת חורףף שונאת שונאת שונאת!!
זהו בעיקרון, עוד יום שישי רגיל לגמרי.
תקופה הזויה ביותר, אני לא מרגישה שזאת אני.. לפעמיים אני מסתכלת במראה ורואה מישהי אחרת. אני לא הבנאדם שהייתי.
נ.ב:
בהמשך אני יעלה סיפור שאני כותבת. אני מקווה שכולם יהנו ממנו ובאמת תכתבו את התגובות הכי אמיתיות שיש, זה חשוב לי.
תודה רבה, ולילה טוב [: