סורי סורי שלא עידכנו! ._.
אניאנסה לעדכן יותר וגם לכתוב, כי עדיין, אין לי מוזה ._.
"אני לא רוצה לנסוע אליה.
היא רעה." טום הרכין את ראשו בילדותיות.
"טום, אני מתחנן בפניך... אין לי כוח לראות אותה." ביל ליקק את
הכף שהייתה מלאה בשוקולד, מטביע אותה בעוד קצת שוקולד.
"אוף! טוב." חטף את המעיל ויצא מהפנטהאוז.
הדרך הייתה קצרה, הוא הסתכל על הבניין היוקרתי והוציא נחירת בוז מפיו.
הוא יצא מהאוטו, מתקדם אל הבניין ואז נאנח. לא לזרוק עליה את המעיל,
טום, לא לזרוק עליה את המעיל. שינן עוד ועוד כשהוא נכנס אל הבניין.
פתחתי את הדלת וטום עמד שם, חטפתי מידיו את המעיל בתסכול ואז שמעתי ציוץ.
"אני צמא!" נכנס אל הדירה והחל לסקור אותה מכל הכיוונים, מתקדם
בחוצפנות אל המטבח ופותח את המקרר.
"יש לך בירה, משהו?" שאל והוציא בקבוק קולה.
"איפה הכוסות?" הסתכל עליי במבט מתוק שכמעט המיס אותי.
שמתי את המעיל על הכורסה והתקדמתי אליו בכעס, חוטפת את הבקבוק קולה ומניחה
על השיש.
מנסה לפתוח אותו שניות ארוכות שבהן הוא בהה בי, כשלבסוף הבקבוק פשוט התפוצץ
עליי ובדרך גם על טום.
הסתכלתי על שמלתי בהלם ואז מבטי עבר אל חולצתו של טום, שהייתה ספוגה בקולה.
"אני לא מאמין... עשית את זה בכוונה!" החל לתקוף, חוטף את הבקבוק
קולה מידיי ומשפריץ עליי את מה שנשאר.
לקחתי את הבקבוק בידיי והתחלתי גם להשפריץ, מסתבר שנשאר שם די הרבה כי הכל
פשוט יצא עליו בבת אחת.
ובשניה אחת, כולו היה רטוב ומלא בקולה.
הוא נגע בראסטות הדביקות, ואז הסתכל על מכנסיו, סוקר את ידיו בהלם.
"חתיכת כלבה!" צרח עליי והתנפל, מנסה לדגדג אותי.
התחלתי להיאבק בו ולנסות לבעוט, אך כוחו רב עליי והוא הרים אותי, כשאני
מתופפת על גבו בחוזקה.
"תוריד אותי חתיכת בהמה!" צווחתי בכעס והוא הפיל אותי על הספה,
ואז נשכב מעליי, מצמיד את ידיי לספה ואז מסתכל על שפתיי.
נלחצתי, אני מודה. אך היה משהו כל כך מסקרן במבטו החום.
ראשו ירד אל ראשי, וכשהוא ניסה להדביק לי נשיקה הסטתי את ראשי לצד והוא
נישק את הכרית.
טום עזב אותי וירד ממני, מתיישב על הספה בעצב.
"אני גם ספוג בקולה וגם אף אחת לא רוצה אותי. בקושי קנדרה מענגת
אותי." ילל בקול ששבר את לבי.
הסתכלתי עליו והתיישבתי, כמעט ובוכה למראה המדוזה הרטובה שכמעט ובכתה לי על
הספה.
"יהיה בסדר..." ליטפתי את גבו בניחום והוא הסתכל עליי, תוקע בי
את עיניו, במחשבה שניה, הוא וביל באמת דומים בצורה מפחידה.
"את חושבת?" לחש לי, לשונו מלקקת משום מה את הסיידליפ שהחל לנצנץ
באור.
"אני בטוחה." חייכתי.
שוב, הוא התקרב אליי... מתעלל בי עד שבא לי לבכות, עיניו בוהות בשפתיי
בחשק.
"אז תנשקי אותי..." לחש בקול כל כך שקט ומצמרר שאיבדתי את עצמי
והרגשתי את שפתיו על שלי, לא ידעתי מה קורה פה.
לפני פחות משעה התנשקתי עם ביל, מה פתאום אני עושה עם טום.
קמתי מהספה, מסדרת את השמלה ומלקקת את שפתיי בתאווה.
"אני חושבת שעדיף שתלך... תודה על המעיל." מלמלתי, שמה את ידי על
עורפי ומסתכלת על הקיר.
"אני לא יכול ללכת ככה." נעמד מול פניי ונשם עליי אוויר חם.
כוס האימא הצולעת שלך. "אז מה אתה מציע?"
"שנתקשר לביל ונגיד שהבגדים שלי ספוגים בקולה ואני אחזור...
בבוקר?" הוא לחש את הבבוקר בקול כזה מבלבל שעיניי רצו לכל כיוונים.
"אה כן, ואיפה תישן בדיוק?" שאלתי בתקיפה.
"על הספה." פזל לכיוון הספה ואז הסתכל עליי במבט של גור מסכן.
"טוב, תתקשר. אני הולכת לחפש לך בוקסר." סיננתי בכעס, הולכת אל
המדרגות ועולה במהירות.
נכנסתי אל חדר ההורים, מתקדמת אל הארון ופותחת אותו, מסתכלת על מגירת
התחתונים של אבי.
מה את עושה? השתגעת, אנדי? הוא הרי ינסה להשכיב אותך בטוח. הוצאתי בוקסר כחול צמוד
וקימטתי אותו... כשראשי שקוע במחשבות.
יצאתי מהחדר, יורדת אל הסלון ורואה את טום עומד שם, בבוקסר אדום בלבד,
כשבגדיו זרוקים על הרצפה.
ליקקתי את שפתיי, הולכת אליו בתסכול.
"גוסטב, אתה חושב שהם יעשו את זה?" שאל ביל בדאגה, חופר בצלחת עם
המזלג.
"אני לא חושב... גיאורג, מה אתה חושב?"
"למה שטום יעשה את זה? זה אחיך... אל תחשוב על זה, ביל." חייך
גיאורג והכניס עוד קצת פסטה לפיו.
"אני לא יודע למה אבל אני מודאג." ביל עיווה את פניו ונאנח
בכבדות.
"כי אתה קנאי. תפסיק ביל, הוא אחיך... הם בטח יראו קצת טלוויזיה,
יזמינו אוכל ואז ילכו לישון, או משהו." גוסטב ניסה לנחם את ביל.
"ילכו לישון ביחד!" צרח וקם, מתחיל להסתובב סביב עצמו.
"הם לא, תשב לאכול, ביל!" גיאורג ציווה עליו וביל התיישב בבלבול,
מסתכל על הצלחת בחוסר חשק.
"אני לא רעב." פסק וקם, הולך אל הספה. מנסה להטביע את מחשבותיו
בעת בהייה בטלוויזיה.
אנדי נגסה במשולש פיצה, מסתכלת על המרקע הטלוויזיה הגדול, נהנית מהסרט הכי
אהוב עליה.
"אני לא הבנתי... הם ישכבו בסוף?" שאל טום בקול מתוק.
"לא! נראה לך? היא מתעללת בו. היא לא תיתן לו. היא סתם מתגרה
בו." ענתה בהתלהבות, לוגמת מהכוס שהייתה מלאה בנסטי.
"אוה, הבנתי. אז יהיה לו כאב ביצים?"
"תדבר יפה, טום!"
"אוף, את כמו ביל את." גיחך, לוקח לעצמו עוד משולש פיצה מהקופסה.
"מה... גם הוא לא מקלל והכל?" התעניינה אנדי, מעבירה את מבטה על
טום.
טום הנהן, עדיין מסתכל על המרקע, אנדי פזלה אל עבר גופו של טום, נהנית
מהמראה של נער שיושב עירום למחצה על הספה שלה, כשגוף די יפה נפרש אל עיניה.
ביל שכב בחוסר נחת במיטתו, מסתובב כל הלילה ולא מצליח להירדם.
הוא קם מהמיטה, נועל על נעליו את נעליי בית הארנב שלו ויוצא מהחדר, מתקדם
בזהירות בחושך אל חדרו של גוסטב.
"גוסטב?" שאל בילדותיות והדליק את מנורת הלילה שהייתה על השידה.
"מה ביל..." גוסטב מלמל בישנוניות והסתכל על ביל בעיניים חצי
עצומות.
"אני יכול לישון איתך? אני לא מצליח להירדם..." יבב וכמעט התחיל
לבכות מול גוסטב.
"הו לא, אתה לא יכול לישון איתי ביל, אני נראה לך טום?!" גוסטב
התעורר במהירות, עובר למצב של ישיבה.
"אבל עצוב לי!"
"ואני לא רוצה שאיזה קיפוד יאנוס אותי באמצע הלילה, לך לישון!"
"אבל נורא עצוב לי!" ביל שפשף את עיניו, גוסטב הבין שהוא לא יכול
לעשות דבר, ולהביא את ביל למצב שהוא כמעט יבכה הוא לא רצה.
"אבל אני עושה חומה! חסר לך אם אתה מפיל את החומה שלי!" ביל נכנס
בהתלהבות אל המיטה, בוהה בגוסטב בעודו עושה חומה עם כריות.
"ועכשיו לך לישון!" מחה גוסטב וכיבה את המנורה, שוקע בכרית שלו
ועוצם את עיניו.
*****
הו. O:
התגובות ממש ירדו פה בזמן האחרון, אבל ממש!
אז, 85+ תגובות ויש פרק ח___ח
LY
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אוריאן ונויה. | Love Fighters