פקחתי את עיניי והרגשתי ידיים עוטפות אותי, ואז נזכרתי שטום נשאר לישון פה.
הסתובבתי אל טום והוא ישן בילדותיות, חייכתי למראה המתוק ואז הסתכלתי עליו,
הבוקסר היה עדיין עליו.
וגם הפיג'מה שלי הייתה עדיין עליי.
השתחררתי בעדינות מידיו ומתחתי את גבי, הכאב הזה שנגרם כי ישנתי כמו מפגרת
על הספה.
קמתי והלכתי אל המטבח, לוקחת את קנקן המים ומוזגת לעצמי לכוס.
שתיתי את כל הכוס והתיישבתי על השיש, מסתכלת על טום שבינתיים מצא לעצמו
תנוחה נוחה ושקע בה בשינה עמוקה.
מבטי עבר אל שעון '11:23' ירדתי מהשיש ומיהרתי לעלות במדרגות.
ביל דפק בפאניקה על הדלת, מטלטל את ראשו לצדדים ומנסה למצוא תעסוקה בשניות
שאנדי תיגש אל הדלת.
הדלת נפתחה והיא עמדה מחויכת מתמיד, חיוך שירד במהרה כשהיא ראתה מי זה דפק
על הדלת.
"באתי לקחת את טום." ביל דחף את אנדי ונכנס אל הדירה, בוחן אותה
מכל הכיוונים, הוא נלחץ כשראה בוקסר כחול על הפרקט.
"הוא באמבטיה..." סיננה אנדי ונגסה באפרסק שהיה בידיה.
ביל הסתכל עליה, תוקע בה מבט מתוסכל ומנסה למצוא טיפת רחמנות בעיניה.
"שכבתם?" שאל בקול אחיד, מנסה לא להיראות רועד ומרוגש מדי.
"סליחה?"
"שאלתי אם שכבתם."
"לא ביל, לא שכבנו. זה לא עניינך, אתה זוכר?" התרתחה אנדי, נעמדת
מולו בכעס.
"אנדי... הספוג שלך ממש נעים למגע." טום ירד במדרגות וסידר את
החגורה שעל מכנסיו, כשהוא ראה את ביל הוא קפא על המדרגות ולא יכל להזיז את עצמו.
"נו רד, בוא נראה אותך. רד!" צרח ביל והניף את ידיו באוויר.
אנדי סידרה את השיער ונאנחה בכבדות, כל כך עייפה מהמשחקים הגבריים האלה.
"אולי תראו זה את זה מחוץ לבית שלי?" שאלה בקוצר רוח.
טום התקדם בצעדים רועדים אל ביל, כשהוא מסתכל עליו וביל בוהה בו בכעס ולא
מאמין לעיניו.
"היא שיקרה לי, נכון?" לחש ואנדי ניסתה להבין מה הוא מלמל שם.
"על מה אתה מדבר?" גם טום החל ללחוש.
"אתם שכבתם, טום. אתם פשוט שכבתם."
"ביל, די לחיות באשליות."
"אתה בגדת בי."
אנדי התקדמה אל השניים, שנראו כמו תרנגולים גאים שעוד שניה ילכו מכות.
"אולי תפסיקו כבר, למען השם? טום, אתה יכול לקחת את הספוג איתך."
אנדי תקעה מבט חודרני בעיניו של ביל, שפשוט נמס.
טום יצא מהדירה בלי לומר מילה, פשוט טרק את הדלת בעצבנות והשאיר את השניים
מבולבלים.
"אתה רואה מה אתה עושה, ביל? אני לא שייכת לך, צא מהסרט. ולא שכבנו,
נתתי לו את הבוקסר של אבא שלי, ששוכב בדיוק שם!" צעקה עליו אנדי בכעס, מצביעה
על הבוקסר ולא מורידה את עיניה מביל.
ביל השפיל את מבטו, לוקח אוויר לריאותיו ואז מסתכל עליה שוב, היא ראתה את
הדמעות שנעמדו בעיניו.
"אני עדיין חושב עלייך." רק סינן בקול פגוע ויצא מהדירה.
היום הזה התחיל טוב והמשיך כל כך רע, הייתי חייבת לסיים אותו בצורה קצת
יותר מעודדת.
קבעתי עם ניקול לצאת למועדון הכי חם בעיר לכאורה, ולא ידעתי מה ללבוש.
נעמדתי מול הארון ועיניי רצו בין המדפים הרבים, מנסה למצוא משהו מספיק טוב
ושימשוך אליי גברברים איכותיים.
הוצאתי אוברול ג'ינס שורטס, חולצת
טי עם הדפס ונעליי פיפ טואו אדומות עם עקב נמוך.
החלקתי את שיערי והתאפרתי קלות, רק קצת מסקרה וגלוס מבריק על שפתיי.
לקחתי תיק ארנק אדום ויצאתי מהדירה, ירדתי במעלית במהירות ויצאתי מהבניין,
לא שוכחת את החיוך לשומר.
נכנסתי למכונית והתחלתי לנסוע אל כיוון המועדון.
ביל נכנס בחוסר רצון למועדון, נסחב אחרי החבורה אל אזור הספות, כששלל של
בנות צווחות הורסות לו את המצב רוח הקצת נעים שלו.
הם התיישבו על הספה וביל שמע צחוק מוכר, הוא הסתכל בתסכול על הספה מימין
וראה שתי בחורות, אחת הייתה באוברול ג'ינס שורטס וטי אדומה.
השניה הייתה בשמלת מיני שחורה צמודה, כשחגורת מותן אדומה למותניה.
הוא צמצם את עיניו וזיהה אותה, החיוך הזה שלה שחשמל אותו.
"טום, אולי עדיף שתלך להגיד שלום לחברה שלך." מלמל ביובש.
"אולי עדיף שתשתוק, מפגר." טום התרגז, קם והולך אל הבר בעצבנות.
"אתה חייב להפסיק להתנפל עליו ככה..." אמר גוסטב והסתכל על ביל,
שתקע את מבטו בנעליו, כאילו מתעניין בהן.
"והוא חייב להפסיק לגנוב לי בנות."
"אבל הוא לא שכב איתה! הוא אמר לך!" התפרץ גיאורג.
"יש לך הוכחות?" שאל ביל במבט עצבני.
ושוב הצחוק של אנדי קטע את מה שגיאורג רצה להגיד, כי ביל בדיוק תקע את מבטו
בספה שלהן ולא הוריד לשניה אחת.
"למה הפריק הזה בוהה בנו?" שאלה ניקול בבהלה, פוזלת אל עבר ביל.
"אויש, זה לא פריק... זה ביל..." עיוותה את פרצופה בחוסר נוחות.
היא לא ידעה איפה לתקוע את עצמה, הניחה את הכוס משקה שלה על השולחן והלכה
אל הספה שלהם.
"מה קורה?" שאלה בחיוך, כשגוסטב וגיאורג תקעו בה מבטים, הם לא
ממש הכירו אותה.
"את אנדי." קבע לעצמו גיאורג ולגם מהוודקה.
"אני אנדי... ואתה ג'ורג'?"
"גיאורג. אני גיאורג. תפסיקו להתבלבל, גאד דאמט." סינן בעלבון
והסתכל על הרחבה ועל האנשים שהשתגעו שם.
"ואני גוסטב." חייך והושיט את ידו ללחיצה, מרגיש את ידה העדינה
לוחצת את שלו.
ניקול נעמדה לידה ותקעה את מבטה בכולם, סוקרת אותם מכל הכיוונים כאילו
הייתה אימה.
"הי אני ניקול." חייכה חיוך תמים ושובה.
גיאורג וגוסטב חייכו אליה, אבל ביל רק הביט במרירות בציפורניו.
לאחר שתיקה מביכה ניקול ואנדי הסתלקו אל הספה שלהן ולא הפסיקו לפטפט ולרכל
עליהם.
גיאורג היה שולח מבטים אל ניקול שהייתה מסמיקה בין רגע, ואנדי רק בהתה
בהצטערות בביל.
אני לא מפסיקה לחשוב עלייך לגמה מהמשקה, מנסה להפסיק להרוס לעצמה את המצב רוח.
כל כך רציתי לקפוץ עליו ולהגיד שלא שכבנו, שלא היה בנינו כלום חוץ מכפיות
בלילה.
המבטים שלו הרסו לי את המצב רוח ואת הרצון לבלות, ואיך שהוא הרס לעצמו את
המצב רוח בגללי פשוט רוקן ממני את כל האנרגיות.
טום קפץ מול עיניי והחזיק בידיו כוסות, הוא הגיש אחת לניקול ואחת הגיש לי.
"הו, אורגזמה." לחשה בחיוך.
טום הסתכל עליה, ואני בהיתי בשניים. האם הרגשתי ניצוץ של קנאה?
הוא הושיט לה את ידו וניקול קמה, הולכת אחריו לרקוד ריקוד סוחף צמוד
שיסתיים במיטה של טום, הרי זה ידוע.
הרגשתי בודדה ועצובה, הסתכלתי על החבורה שישבה והייתה גם לא שמחה במיוחד,
ביל בטח לא הוסיף להם.
אספתי את כל האומץ שהיה בי וקמתי מהספה, מניחה את הכוס על השולחן והולכת אל
הספה שלהם.
"גוסטב..." כחכחתי בגרוני והוא העלה את מבטי אליי, שותק ונותן לי
אישור לדבר.
"אתה רוצה לרקוד?" למה לעזאזל עשיתי את זה. מבטו של ביל נתקע בי
ולא ירד, ניסיתי להתעלם ורק חייכתי, מכריחה את עצמי להיות נחשקת ויפה.
גוסטב החליף מבטים עם גיאורג וביל ולבסוף קם, לוקח את ידי ומחייך. לקחתי את
זה בתור אישור וסחבתי אותו משם במהירות אל הרחבה, נעמדנו בפינה די ריקה והתחלנו
לרקוד צמודים, כשמוזיקה רגועה מתנגנת ברקע.
"אני מקווה שאני לא אסכסך גם בניכם." חייכתי בגיחוך והוא צחקק
מעט.
"אל תדאגי... יש לו תקופה קשה. הוא אפילו ביקש לישון איתי בלילה
שעבר." גלגל את עיניו ואני פקחתי את עיניי בהלם, מחזיקה את עצמי שלא להתחיל
לצחוק.
"ונתת לו?"
"מה פתאום!" נשברתי וצחקתי, ואז שמעתי את צחוקו ומשהו בלבי זז,
היה לו צחוק מתוק ושובה לחלוטין.
כל הריקוד חייכנו זה לזאת, כאילו הבנו אחת את השני ללא מילים.
*****
הו. *___*
גם הפעם, 85+ תגובות ויש פרקון 3>.
♥
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אוריאן ונויה. | Love Fighters