לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Storyblog Of Maya


^^

כינוי: 

בת: 25

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2007

פרק ראשוון D:


פ ר ק - ר א ש ו ן - D :

שאאלוומ', אני ווינטר, חורף באנגלית, אני בת 16 ואני גרה בפנימייה, מין בית יתומים..

קראו לי ווינטר בגלל שהגעתי בחורף, לחברה הכי טובה שלי [ יש לי 2] קוראים סתיו, וכן היא הגיעה בסתיו, ולשנייה אביב, וכן היא הגיעה באביב. ולא, לאף אחת אצלנו לא קוראים קיץ, כי הפנימייה סגורה להוספת ילדים בקיץ, לא יודעת למה.

-

"אביב!" צעקה אנה, ידידה שלי אך לא יותר מזה

"מה, אנה?" אמרה אביב בחוסר עניין

"בואי תראי, מהר! ווינטר!" קראה אנה

"מה קרה לווינטר? אני באה תקראי לסתיו, איפה ווינטר?" נבהלה אביב

"היא בחדר האוכל, אוהד, הוא התרגז על ניסן, וזרק צלחת, וזה פגע בווינטר,

ב..בפנים. עכשיו גברת סוליקן [מנהלת הפנימייה] מתקשרת לבית

חולים. אני דואגת לה אז תבואי לראות ואני אקרא לסתיו" אמרה אנה.

אביב רצה אליי,

"ווינטר שלי! ווינטר!" היא קראה ופנתה אליי

באמת כל פניי היו מכוסו דם, שלא ראו את הדמעות שלי, שהשתדלתי לא להוציא כי זה

שרף וכאב. היא הסתכלה עליי, דומעת, ראו עליה שהיא דואגת לי מאוד, פתאום

הגיעה סתיו, היא צרחה כשראתה אותי וגם עליה ראו

ארשת דאגה.

"אל.." אמרתי וזעקת מכאב

"אל תדברי" אמרה סתיו בדאגה

גברת סוליקן הגיעה ואמרה שהאמבולס בדרך.

"אוהד, אתה מרותק לחודש ימים, רק עם ארוחות ערב ובית-ספר, תיכנס לחדר מיד" היא הוסיפה וצעקה על אוהד

"הוא לא אשם" בקושי אמרתי

"גברתי הצעירה, אני נתתי עונש וזה לא יישתנה" אמרה גברת סוליקן

אוהד הסתכל עליי במבט מתחנן לסליחה ומחילה

"אני סולחת" עניתי לו בקושי, בדיוק הגיע האמבולנס ולקח אותי, אביב וסתיו וכמובן נתן

[העוזר שלנו, הוא מסייע לסוליקן] התלוו אליי. כל הדרך הייתי מחוסרת הכרה, התעלפתי.

כשהתעוררתי הייתי בבית החולים, נגעתי בפניי, לא היה שום זכר לדם, הסתכלתי במראה שהייתה מעליי,

נראתי בדיוק אותו הדבר-

שיער חום חלק וארוך עד חצי הגב, עיניים בצבע דבש, עור חלק ונעים למגע, בהיר כתמיד. לא היה זכר למה שקרה.

"אז התעוררת, ווינטר?", ניגש אליי אחד הרופאים

"כן" אמרתי וחייכתי, אפילו לא כאב לי קצת.

"מחר תשתחררי, טיפלנו בך טוב, הא?" הוא שאל בחיוך

"כן, איך קוראים לך?" שאלה בחיוך

"קוראים לי דוקטור סאלאטום, תקראי לי רונן" הוא אמר וחייך.

"אני מרגישה שאני יכולה לסמוך עליך" עניתי בביישנות

"כן, את יכולה" הוא אמר

"איפה אביב וסתיו, ונתן?" שאלתי אותו

"הם ב..פנימייה, הם חזרו כי ביקשנו מהם" הוא אמר

"טוב" אמרתי, קצת מבואסת

"אל תדאגי, מחר תחזרי" הוא אמר ויצא מן החדר

פתאום נכנס מישהו לחדר...

זה היה...

נכתב על ידי , 24/11/2007 11:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט ראשווווווןןן D=


היי D:
כאן אני אכתוב סיפור בהמשכים

תקציר העלילה:

ילדה שגרה בפנימייה, היא חושבת שאין לה הורים,

היא חיה בפנימיה מאז גיל שנה, כבר 15 שנה שהיא שם,

מתישהוא כבר נמאס לה והיא מחליטה לברוח מהפנימייה, לא

מספיק אז היא גם נקלעת לתסבוכת עם מאפיה מסוכנת, ומוצאת

אהבה תוך כדי זה, לא מספיק זה אז היא גם מתמודדת עם זה ש...

טוב, מכאן אני לא אגלה כי זה יגלה לכם הכל (:

ביוווש וקריאה נעימהה.

נכתב על ידי , 24/11/2007 11:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





39
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למ א י ה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מ א י ה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)