נעלמתי די הרבה זמן מהבלוג, הייתי בברצלונה (המקום מפוצץ חתיכים, אין דברים כאלה!) היה ממש כיף, הייתי זקוקה להתרעננות מהארץ קצת להתנתק מכלום.. זה היה כיף, גם די נעלמתי לכולם, לא סיפרתי שאני טסה.. אז די הרבה לא הבינו לאן נעלמתי. וזה גם היה כיף.

השבוע הזה, היה פשוט נחת. עשיתי מה שרציתי באותו רגע, עדיין קצת קשה לי להתרגל לעובדה שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה בלי נקיפות מצפון ש"אני צריכה לחזור הביתה יש לי מבחן גדול להתכונן אליו" או "לא סיימתי את השיעורים" או "אני צריכה לחזור על החומר למחר.." אין לי מה לתכנן, אני פשוט עושה מה שאני רוצה באותו רגע. יום חמישי עשיתי בייביסיטר (פעם ראשונה) והרווחתי 150 ש"ח! איזה כיף זה לצאת מהבית עם כסף שאני השגתי לבד, עבדתי לבד.. אני הולכת לעבוד אצל האישה הזאת שעשיתי לבתה בייביסיטר, מיום רביעי כל בוקר עד הצהריים, בערך עד אמצע אוגוסט..ככה שגם ישארו לי השבועיים האחרונים לסידורים אחרונים.

בימים האחרונים, אני מרגישה שאני מתאמצת להאמין שטוב לי ואני מאושרת, אני מכריחה את עצמי להגיד לעצמי שהכל טוב ואני מאושרת.. אבל אני לא בדיוק ככה, תחושות והרגשות מוזרות ולא נעימות כל הזמן תוקפות אותי, בלי סיבה מיוחדת.. קצת מזכיר את הדיכאון של אז. כאילו אני מתאמצת להראות ולהיראות מאושרת.. אבל אני לא כל כך מרגישה ככה.. אני לא מרגישה עצובה או בדיכאון.. אני פשוט מרגישה לא מאושרת. זהו רק לא מאושרת.

יש גם פעמים בחופש שאני מרגישה קצת בודדה, שמשהו חסר לי.. אני זקוקה לריגושים שהיו לי בשנה שעברה בחופש.. לו, אבל לא ספיציפית לו.. מישהו אחר.

אני זקוקה לאוזן קשבת, לקצת קרבה אמיתית.

But when I try to speak out Feels like no one can hear me

שבת נפלא,

מור