כבר הרבה זמן רציתי לכתוב את הפוסט פתיחה, אני פשוט חיפשתי את התזמון המתאים. עד לא מזמן כשהייתי במצב רוח דכאוני, הרגשתי שזה לא מתאים, המצב רוח שלי היה נורא, הרגשתי כל כך מסכנה, רחמתי על עצמי בלי סוף, שנאתי את כולם ואת עצמי, רציתי להיות לבד כל הזמן, מוקפת בבדיות וביגון העצמי, הרגשתי כאילו לחייך זה כבד עליי, לא הצלחתי להנות מהרגעים הקטנים..ואז כשהמצב רוח התחיל להשתפר משכתי את זמן כתיבת הפוסט כמו מסטיק.

לכן, רגע קבלת התעודות, כיום כיתה י', היא נרא לי כמו הזמן המתאים. בכל זאת, כל סוף הוא התחלה חדשה לא?

יום חמישי סיימתי את כיתה י', שנה ראשונה בתיכון. אני חייבת להגיד שאני לגמרי מסכימה עם האמירה שאומרת שתקופת התיכון זו אחת ה-תקופות, זה נכון. זה כ"כ נכון. למרות שבחלק נכבד מהשנה הייתי במצב רוח נוראי (וזה לא היה בגלל הבית ספר), הצלחתי להנות ולאסוף חוויות, התיכון שאני נמצאת בו כל כך טוב, הכיתה, המחנך (שעוזב), המורים, החומר בלימודים, הטיולים, הבית ספר.. אני כבר כל כך מחכה לשנה הבאה! אבל הפעם אני אהנה ואנצל היטב את החופש. אני כנראה אעבוד, אני רוצה להרוויח קצת כסף, כדאי לקנות לי כל מיני דברים לשנה החדשה. אני רוצה ליסוע לים, לת"א, להיות הרבה עם חברות, להנות מהחופש עד סופו.. קצת מבאס שהמורים למתט' חושבים ששנת הלימודים לא הסתיימה, והעמיסו עליי 2 עבודות ענקיות במתט'!!! אבל אני אופטימית, כי בתכלס בלי העבודות האלה לא הייתי מסתכלת על ספרי מתמטיקה ממטר והם היו מתחילים לעלות אבק.. קצת בכל יום ונגמור עם המטלות!

יום ראשון הבא בגרות בלשון, אני הרבה פחות לחוצה מהבגרות בהיסטוריה, אני יודעת פחות או יותר מה הולך להיות המבנה, גם יש לי כמה מבחנים לתרגול. אני מקווה שיילך טוב.

אני אסיים כאן.

שבת נפלאה