אתמול ראיתי סופסוף את הסרט. השתדלתי להתאפק ולא ללכת לראות את הסרט בבכורה, וגם הצלחתי להתאפק לא לראות את הסרט יום אחר כך, וגם לא יומיים אחר כך.. אבל אתמול הייתי פשוט חייבת לראות את הסרט, ציפורניים בקושי נשארו לי, חרשתי על כל טריילר אפשרי, ובכל זאת הייתי עדיין חייבת לראות את הסרט, לראות את הספר האהוב עליי בסדרת ספרי הארי פוטר עולה על המסך, רציתי כבר לראות איך המקומות, החפצים והדמויות החדשות נראות, האם צדקתי בדמיונותי, ולמה הסרט קיבלת כל כך הרבה ביקורות רעות בעיתונים?

אז אני מודה, הסרט לא מושלם. היו הרבה קטעים שממש אהבתי בספר וציפיתי לראות בסרט, והם ירדו. וגם קטעים שכבר רציתי לראות והיו בסרט, שונו לחלוטין.. וזה היה קצת מאכזב. אבל אני חושבת שהרמיוני שיחקה לא רע בכלל וגם רון ודראקו.. אני לא כל כך אהבתי את המשחק של ג'ני, אני דמיינתי את ההתנהגות שלה ואת טון הדיבור שלה קצת שונה..

היו כמה בדיחות ממש נחמדות בסרט, וזה ללא ספק הסרט האהוב עליי מכל סרטי הארי פוטר, אבל הוא קצת איכזב ..

מצב רוחי בזמן האחרון הרבה יותר טוב. אני כבר לא מרגישה שחסר לי משהו.. די טוב לי עכשיו. ואין שום סיבה.

מור.

אסור לי להתאהב בך .

אני לא יכולה להתאהב בך.

זה לא יקרה. זה לא יקרה.

אנחנו רק ידידים זה הכל.

ידידים טובים.

כיף לי איתך.

אבל אסור לי להתאהב בך.

נעלמתי די הרבה זמן מהבלוג, הייתי בברצלונה (המקום מפוצץ חתיכים, אין דברים כאלה!) היה ממש כיף, הייתי זקוקה להתרעננות מהארץ קצת להתנתק מכלום.. זה היה כיף, גם די נעלמתי לכולם, לא סיפרתי שאני טסה.. אז די הרבה לא הבינו לאן נעלמתי. וזה גם היה כיף.

השבוע הזה, היה פשוט נחת. עשיתי מה שרציתי באותו רגע, עדיין קצת קשה לי להתרגל לעובדה שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה בלי נקיפות מצפון ש"אני צריכה לחזור הביתה יש לי מבחן גדול להתכונן אליו" או "לא סיימתי את השיעורים" או "אני צריכה לחזור על החומר למחר.." אין לי מה לתכנן, אני פשוט עושה מה שאני רוצה באותו רגע. יום חמישי עשיתי בייביסיטר (פעם ראשונה) והרווחתי 150 ש"ח! איזה כיף זה לצאת מהבית עם כסף שאני השגתי לבד, עבדתי לבד.. אני הולכת לעבוד אצל האישה הזאת שעשיתי לבתה בייביסיטר, מיום רביעי כל בוקר עד הצהריים, בערך עד אמצע אוגוסט..ככה שגם ישארו לי השבועיים האחרונים לסידורים אחרונים.

בימים האחרונים, אני מרגישה שאני מתאמצת להאמין שטוב לי ואני מאושרת, אני מכריחה את עצמי להגיד לעצמי שהכל טוב ואני מאושרת.. אבל אני לא בדיוק ככה, תחושות והרגשות מוזרות ולא נעימות כל הזמן תוקפות אותי, בלי סיבה מיוחדת.. קצת מזכיר את הדיכאון של אז. כאילו אני מתאמצת להראות ולהיראות מאושרת.. אבל אני לא כל כך מרגישה ככה.. אני לא מרגישה עצובה או בדיכאון.. אני פשוט מרגישה לא מאושרת. זהו רק לא מאושרת.

יש גם פעמים בחופש שאני מרגישה קצת בודדה, שמשהו חסר לי.. אני זקוקה לריגושים שהיו לי בשנה שעברה בחופש.. לו, אבל לא ספיציפית לו.. מישהו אחר.

אני זקוקה לאוזן קשבת, לקצת קרבה אמיתית.

But when I try to speak out Feels like no one can hear me

שבת נפלא,

מור