בחיים לא היה לי כל כך קשה...
ואני עדיין בוכה.. מדי פעם.. סתומה!
אסור!
אני מרגישה אמיצה... ואמיתית.
אבל גם מטומטמת.
אמרו לי שאני אמיתית.. אבל אולי יותר מידי לפעמים..
שזה פוגע לי בציון בתעודה! יימך שמה וזכרה של עדי!
פרה! סיר לחץ!
בכל מקרה...
הייתי צריכה הרבה אומץ.
והיו לי שני ניסיונות.. בראשון הגעתי עד אליו.. ממש סנטימטר!
ואז השתפנתי כמו אבלה!
ובשני פשוט כיווצתי אגרופים והלכתי.
המקרה הראשון שקרה היה ביום רביעי לפני שבועיים..
המקרה השני... השיחה בעצם..
הייתה ביום שני לפני שבוע...
ומאז אני עם אותה חרא של הרגשה ולב שבור.
אני צריכה להעסיק את עצמי. תעסיקו אותי!
תודה=]
בקשר לתעודה...
יש לי 3 נכשלים. ואני מאוד גאה בהם!
במטמתיקה, בהסטוריה, ובאנגלית יימך שמה וזכרה א-מ-ן-!
ההערה שהיא כתבה לי לא מוצאת חן בעיניי.
"את לא עובדת, לא מרוכזת ומסיחה את דעתם של חברייך לכיתה"
כוס אמא שלך!
אני כן עובדת.. עושה את הפאקינג עמודים האלה בחוברת כל שיעור.
אשמתי שהשיעור כל כך משעמם שאני מנסה להצחיק את עצמי ובטעות אני מצחיקה את חבריי לכיתה?!
אבל זה בסדר.. כי מחר אני הולכת להגיד לה את זה! חח... נראה מה יקרה..
עכשיו אני לומדת אנגלית עם סבתא שלי..
היא בטוח מורה יותר טובה ממנה :]
הילה רוצה שאני אכתוב סיפור. יש לי על מה לכתוב.
אני פשוט לא יודעת איך להתחיל.
יום כוריאוגרפיה... כולם טוענים שזה לחץ לא נורמלי..
אני לא רואה פה כל כך לחץ..
חכו שיתחילו החזרות.. תראו מה זה לחץ.. ועוד עם הפאקינג חזרות להר הרצל!
למה אנחנו חייבים לסבול את הגועל נפש הזה?!
ועוד עם שרית חדד! אני אשרוף אותה עם הנר! נשבעת לכם!
או שאני אשים לה רגל.. ואז אני אבעט בה! מוחע.
ובזאת אסיים את חפירתי המשעממת הזאת שנתערב שלא קראתם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מינימאיה...