בעבודה של אבא.
שונאת להיות פה.
שונאת להיות איתו. אבל חייבים.
היום חזרות על הבמה...
אולי אני אלך לדבר איתו היום?
אני כל כך מפחדת שזה יהרוס לי את ההופעה.
אבל אם לא היום.. אז מתי לעזאזל?!
ולכן אני אסתכן ואלך היום...
מה שיהיה יהיה... =]
בלבול. פחד. חרדה. כאב. טמטום. אהבה. שנאה. סטלה. אהבה. אהבה. ואהבה.
כל כך הרבה אהבה.
וגם אם אני אצא פגועה.. אני יודעת שאני אחיה.
כי אני כבר לא נותנת לעצמי להיכנס לדכאונות שהיו לי פעם.
יהיה לי מאוד קשה לצאת מזה שוב.
אבללללללל... זה לא יקרה!
אני בטוחה בעצמי. ויודעת מה אני צריכה לעשות. ומה אני מרגישה.
מה לעשות.. להקשיב להיגיון? לעדי? או ללב...?
אני חושבת שאני אלך על הלב. הוא יודע יותר טוב מכולם מה צריך לעשות.
מצאתי חוג לברייקנס! D:
אריות ציון... הם מופיעים מלא וגם מקבלים כסף על ההופעות שלהם.
אבל מה אם אני לא אצליח לעשות כל כך טוב ברייקדנס?
טוב.. צריך לנסות בשביל לדעת..
"אונה הולברוק" ?! איכס. למה אונה הולברוק??
אני נראית לכם כמו אונה הולברוק?!?!?!!
-_________________-"
בכל אופן... אני אקח את זה כמחמאה.. XP
לעזוב את מחולה? או לא...?
אני אוהבת את הריקוד שם.. אני שונאת את היחס ואת המורים.
וגם את כל הפקאצות.. חח
אבל אם אני אעזוב.. אני לא אוכל לעבוד שם.
למרות שאני שונאת לעבוד שם. אבל איפה עוד אני אמצא עבודה..?
בעצם אני יכולה שנה הבאה ללכת לצברים. ושם לקבל גם הרבה כסף..
וגם להיות באריות ציון... אבל אני אוהבת לרקוד שם!
אויש. אני חושבת שאני אעשה חודש ניסיון במחולה ואריות ציון.
אני גם לא בטוחה שאני אצליח לממן את זה.. אבל עם הכסף מהעבודה אני אמורה להצליח.
ויש גם את חו"ל. צרפת -בלגיה.
מקווה שיהיה כיף. בעצם.. בטוח יהיה כיף!
כי כל הטטניקים ביחד.. ומי צריך לעזאזל את יניב הופמן?! -.-"
נעשה חיים בלי לראות אותו כל היום! :]
כבר סוף שנה. עבר דווקא מהר יחסית.אני זוכרת את היום הראשון ללימודים.
אני זוכרת הכל.
זאת הייתה השנה הכי משמעותית בחיים שלי!
עברתי כל כך הרבה.
אהבה. שנאה. כאב. טיפשות. ריקנות. כעס. חרדה. שינוי. התבגרות. אומץ. פחד. עקרונות.
ואני אשים דגש על התבגרות.
השינוי העצום שעברתי בחיצוניות.. ובפנימיות בעיקר, ביגר אותי.
ואני חושבת שכולם יכולים לשים לב לזה שאני לא אותה ילדה קטנה שהייתי שנה שעברה.
הרבה באים לאומרים: "וואי מאיה, אתמול ראיתי תמונה שלך משנה שעברה. איך אני מתגעגע\ת אליה!"
אז לכל אלה. חבל. אני לא רוצה לחזור להיות היא. טוב לי ככה. איך שאני.
וגם כשרע לי.. טוב לי. הבנתם?
או שזה משפטים שרק אני מבינה את עצמי..?
אבל תודה רבה לכל מי שעמד לצידי בשנה הזאת.
לכל מי שכתב לי תגובות נאצה כל כך מגעילות.. שבלעדיהם.. לא הייתי חזקה כמו שאני היום.
תודה למורים שנתנו לי חרא של ציונים ושטל דברה אמר לי שאני מכוערת.
תודה לאבא שלי. שנתן לי לבכות 14 שנה. אבל עכשיו... הוא על הזין שלי! :]
תודה לאיתי. אין צורך לפרט אני חושבת.
תודה למירי.. שהאמת שלא עשתה כלום חוץ מלשאול כל יום איך אני מרגישה..
יודעים מה.. אפילו תודה לטום.
תודה למורדים.. חח.. האמת שהם עשו הרבה..
תודה לברייקינג בנג'מין. שנתנו לי מוסקיה כל כך טובה להקשיב לה.. וגם ליום כוריאוגרפיה..
תודה לעדי. שנתנה לי לצרוח בריקוד שלה ועכשיו כולם מפחדים ממני -__-"
תודה לנועה ורותם. החברות שנשארו חברות כל כך טובות שלי מכיתה א'!
תודה לדניאל. שהיא החברה הכי טובה. תמיד שם בשבילי.. ואני בשבילה.. ככה זה חברות הכי טובות!=]
תודה ועדי וסמי. שקנינו ביחד נרגילה. XD סתם סתם.. תודה על הכל. על שיחות סע"מ (ע"ר) הכיפיות שלנו.. על הבכי. על הצחוק.
תודה לכל השכבה.. שבתחילת השנה כל כך שנאה אותי. אבל עכשיו.. הכל טוב ויפה :]
תודה.
איזה חפירה. XD
אבל אני באמת מתכוונת לכל מילה!
עריכה. 15.6
טוב.. זאת התמונה הנורמלית היחידה שאני מצליחה לשים פה..
ממ.. לכל הלא מזהים - אני באמצע עם הורוד. בעצם לא רואים שאני לובשת ורוד. -.-
אני באמצע עם הרגל. XD איך זה נשמע מצחיק.
אהה... ולנועה יש מחר יומולדת!!!!!! DDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDD:
מזל טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב. פאק הגזמתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מינימאיה...