סתם עוד בלוג...

אז תספור את החבר'ה,
כמעט כל המחזור הלך,
ליאור נרדם על ההגה,
על האקליפטוס הגדול נמרח,

אהוד חזר מין הפאב אחרי שתי בירות,
הוא לא לקח את הסיבוב,
צחי וטלי איתו, הוא לא יראה אותם שוב,

יובל טס לבאר שבע על מאה ארבעים,
נסיעה באמת פראית,
ביקש סיגריה,הפנה את הראש
ונכנס בתוך משאית,

את ורד ורוני מצאו בתהום,
בכביש בין דימונה לאילת
ואבא שלו בכה על הקבר,
התחננתי שיסע לאט.

נשארנו אנחנו תספור,
כי חצי מהמחזור כבר איננו,
ורק מרכבות המוות,
עדיין נושאות את שנינו.

הג'ינג'י יצא מהחתונה של אחיו,
חצה את הקו הלבן,
הטרמפיסט שאיתו נפצע קשה,
והוא עצמו, כבר לא יהיה חתן,

אפי גנב בחצות רמזור אדום,
פגע בטנדר ראש בראש,
כל המכונית הפכה אדם מרוסק,
המושב, ההגה, הפגוש,

מי עוד? נשארו אודי ושאול,
שאול כנראה יחלים,
אבל אודי גמר את הב.מ.וו
ועכשיו הוא על כיסא גלגלים

ורחלי היפה הזאת, עם החיוך
הזה הפנטסטי, זכוכיות וצלקות
ולא עוזר לה שום ניתוח פלסטי.

נשארנו אנחנו תספור,
חצי מהמחזור כבר איננו,
ורק מרכבות המוות,
עדיין נושאות את שנינו.

ואילנית ואורי וגלעד נשארו,
נשארנו אני ואתה ופעם אחת כבר ניצלנו
כשהסוברו שלנו סטתה,
אתה זוכר?

אל תגיד לי די, עזוב,
אל תאמר לי מהנושא הזה לרדת,
אני אומר לך אנחנו מתים מוות סתם,
לא למען אידיאל,
לא למען המולדת,
מוות על פארש בשנייה אחת מהירה,
מוות ללא טעם, בשנייה אחת מהירה,
נמות בשביל דאווין בשנייה אחת מהירה,
בשניה אחת מהירה.

נשארנו רק אנחנו, תספור,
חצי מהמחזור כבר איננו,
ורק מרכבות המוות,
עדיין נושאות את שנינו.

נשארנו, כמה? נספור,
כי חצי מהמחזור כבר איננו,
ורק מרכבות המוות,
עדיין נושאות את שנינו.