סתם עוד בלוג...

יותר טוב... הרבה יותר טוב...

זאת ממש תקופה טובה ואני לא מבין בכלל למה הייתי(ונשארתי)בלחץ.

אבל עדיין, מסיבה לא ממש ידועה, אני עדיין מפחד. אני עדיין בלחץ.

אבל אתם בטח מכירים את ההרגשה הזאת, שתמיד אחרי תקופה טובה באה תקופה נוראית.

וכבר שנתיים שהייתי בתקופה נוראית וסוף סוף באה תקופה קצת יותר טובה, ואני כל כך מפחד שהיא תיגמר.

שיהיו עוד משברים, עוד מריבות, עוד בכי, עוד טימטום. ואני מפחד לאבד את אנה, למרות שאנחנו חברים רק קצת יותר מחודש אני מרגיש ויודע שבחיים לא אהבתי מישהי כמו שאני אוהב אותה.

ואני צריך תמיכה, ועזרה. ופעם הבלוג הזה היה מספק לי את זה מאיזה מובן ועכשיו לא. אני בכלל לא מבין למה אני כותב פה עדיין.

ואני כל כך מצטער על דברים שעשיתי וכל כך מתחרט על דברים שלא עשיתי.

ואני כל כך נפגעתי, כל כך. ואני פשוט לא יכול להרפות מזה. בכלל. ואני יודע שטוב עכשיו ואני מרגיש שטוב עכשיו אבל פשוט, אי אפשר להסביר.

ואני מתגעגע, לאמא. וליותם. הם חסרים לי.

ואבא עכשיו עסוק בעבודה וכל החופש הזה הבית ריק שאולי זה טוב אבל, זה גם מאוד רע.

ואני... התנשקתי עם שחר ואני מרגיש כל כך מגעיל עם עצמי. ולמה אני כזה אפס? למה אני דפוק? אני לא אוהב אותה ולא אכפת לי ממנה בכלל ולא יודע. נפגשנו שנינו ושתינו קצת. רצינו רק לדבר והיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ואמרתי לה שיש לי חברה והיא נישקה אותי ואני לא עצרתי אותה בכלל ו... אפילו לא נהנתי מזה. אוף.

ואחרי דקה עצרתי אותה והיא אמרה שהיא מצטערת ואמרתי לה שזה בסדר ושאני זה שלא בסדר והלכתי ושמעתי אותה בוכה.. והחלטתי שאני מספר לאנה, רק שלא תזרוק אותי.

עוד חודש יש לאמא אזכרה. ואני מבולבל.

שלכם,

    מישהו..