מילים נישאות ברוח

      

עלומינו
   נותרו מעבר להר.
      פסיעותינו
    קפאו על החוף.
  בלבנו  ספון געגוע,
   והשנים נוקפות.

 שוב עלית מן האופק.
   משקה זכרונות,
    מפשיר געגוע,
משחזר נגיעות זמן רכות.

    חיוך, מבט רך
      שלא נשכח,
    חיבוק מהוסס,
   עוד פיסה בפסיפס
     שלא יושלם לעולם.