פומפיה

"אלוהים אדירים!" קרא חלד שיצא לילה אחד מהמחילה שלו באדמה "מה זה יכול להיות?"
הוא נשא עיניו השמימה והתרגשות עזה אחזה בו.
לראשונה בחיו נגלה לו מראה הירח.
החלד חשב שזה הדבר היפה ביותר בעולם ועשה כל מאמץ להשיגו.
חברים טובים ביער, בהם הוא נתקל בדרך להשגת מטרתו, מנסים להסביר לחלד האמביציונר שאת הירח לא ניתן להוריד והוא אינו קרוב כפי שזה נראה ובדרך אנושית ומעוררת אמפתיה, עוזרות לו להיות מאושר למרות שלא הצליח להורידו.
כידוע החלד (לא חולדה, מבטאים אותה כמו המילה "עובד") הינה חיה קטנה דומה בצורתה לאוגר והינה חיה במחילות תת קרקעיות ובעינייה גלדים אשר הופכים אותה לכזו שאינה יכולה לראות.
הספר הקצין ואיפשר את הבלתי אפשרי עבור החלד כלומר, לראות את ירח המואר בכל מאודו ותפארתו.
החלד יצור קטן ו"אנושי" ו"ילדותי" אשר מבקש לעצו את מה שאי אפשר אך מלוא התום והכוונה. הוא אינו מוכן לקבל את העובדה ש"אי אפשר" ואז כשחשב שפגע בו (בירח) הרגישות הבלתי רגילה, התמימות והפשטות שברגשות צפה ועולה ומוצאת לה ביטוי ב"התעצבותו" הגדולה של החלד הקטן וההתפקחות.
ובכן, מוסר השכל ראשון בעיניי, לפעמים ההתפקחות, ההבנה ואובדן התום יכולים להיות קשים פחות ועצובים פחות כשיש כאלה חברים.
מוסר השכל שני, לא כל דבר שאנו רואים ורוצים ניתן להשיג. לעיתים הוא נשאר ב"מרחק נגיעה" לנצח.
מוסר השכל שלישי = משלי, שים לב מי עובר ומלווה אותך במסע חייך, זה יכול לעשות את ההבדל (זה היהקצת ממני)
ספר פשוט מקסים.

כנסו עכשיו:

http://he.shvoong.com/books/childrens-literature/1712481-להוריד-את-הירח/

"אלוהים אדירים!" קרא חלד שיצא לילה אחד מהמחילה שלו באדמה "מה זה יכול להיות?"
הוא נשא עיניו השמימה והתרגשות עזה אחזה בו.
לראשונה בחיו נגלה לו מראה הירח.
החלד חשב שזה הדבר היפה ביותר בעולם ועשה כל מאמץ להשיגו.
חברים טובים ביער, בהם הוא נתקל בדרך להשגת מטרתו, מנסים להסביר לחלד האמביציונר שאת הירח לא ניתן להוריד והוא אינו קרוב כפי שזה נראה ובדרך אנושית ומעוררת אמפתיה, עוזרות לו להיות מאושר למרות שלא הצליח להורידו.
כידוע החלד (לא חולדה, מבטאים אותה כמו המילה "עובד") הינה חיה קטנה דומה בצורתה לאוגר והינה חיה במחילות תת קרקעיות ובעינייה גלדים אשר הופכים אותה לכזו שאינה יכולה לראות.
הספר הקצין ואיפשר את הבלתי אפשרי עבור החלד כלומר, לראות את ירח המואר בכל מאודו ותפארתו.
החלד יצור קטן ו"אנושי" ו"ילדותי" אשר מבקש לעצו את מה שאי אפשר אך מלוא התום והכוונה. הוא אינו מוכן לקבל את העובדה ש"אי אפשר" ואז כשחשב שפגע בו (בירח) הרגישות הבלתי רגילה, התמימות והפשטות שברגשות צפה ועולה ומוצאת לה ביטוי ב"התעצבותו" הגדולה של החלד הקטן וההתפקחות.
ובכן, מוסר השכל ראשון בעיניי, לפעמים ההתפקחות, ההבנה ואובדן התום יכולים להיות קשים פחות ועצובים פחות כשיש כאלה חברים.
מוסר השכל שני, לא כל דבר שאנו רואים ורוצים ניתן להשיג. לעיתים הוא נשאר ב"מרחק נגיעה" לנצח.
מוסר השכל שלישי = משלי, שים לב מי עובר ומלווה אותך במסע חייך, זה יכול לעשות את ההבדל (זה היהקצת ממני)
 

ספר פשוט מקסים.

כנסו עכשיו: