עוד שנה עוברת ועוד אחת, והנה מגיע תאריך מאד מסויים שבעתיד הוא יהייה תאריך הפטירה שלי ושל עוד כמה אנשים,אנחנו לא שמים לזה לב, אנחנו בכלל לא יודעים וזה די מפחיד לחשוב על החיים שלנו בצורה הזאת, כאילו שהגורל שלנו נכתב, כאילו שמישהו באמת יודע מה יקרה איתנו עוד שנייה, עוד שבוע ועוד שנה.,
אבל כמה אופייני שאחשוב מחשבות פסימיות כמו אלה,
כי מה טוב לחשוב על המוות בפורים.
את המחשבות הכי מוזרות אני חושבת במקלחת, ובכלל, אני ילדה כזאת שחושבת... מחשבות מוזרות. יותר מדי מוזרות.
לפעמים מוזרוּת זה טוב, אבל לא יותר מדי. אני חושבת שאצלי זה כבר עבר את גבול הטעם הטוב.
עד כמה החיים שלי יכולים להיות צפויים?כדאי שאתכנן לו"ז מסודר לעצמי. אני באמת מרגישה כמו איזו אשת עסקים או כמו אישיות בינלאומית.
חג שמח.
[אני באמת לא יודעת מה עבר עליי כשכתבתי את הפוסט הזה, באמת שלא].
בבלוג זה
בכל הבלוגים
