תיראו אני הבנתי שאני חרא של בן אדם. אני מעבד את הידידה הכי הכי טובה שלי בגלל שאני דפוק, אני מעבד ורב כול הזמן עם חברה שלי בגלל שאני לא יכול לבטוח באנשים ולמה? בגלל משהו שקרה מזמן אני לא מבין כבר את עצמי למה אני לא מסוגל לבטוח באנשים שאוהבים אותי?
אני אומר שאני בוטח אבל עמוק בפנים אני לא אני אומר שאני רוצה אבל עמוק בפנים אני רוצה אבל אני יודע שלא כדי אני מושך דברים רעים או יותר נכון אני גום להם לקרות למשל:חברה שלי היא לא רוצה שניהיה ביחד בבית ספר ואני אומר סבבה על זה אבל בבאמת אני לא יכול לסבול את זה כי זה גורם לכך שאני לא יכול להתקרב אליה ושאני מתקרב היא אומרת לי די ואז אני ניפגע... נכון דפוק אפילו בקשה קטנה כמו זו אני לא יכול למלות ולמרות שפה אני מודה שאני לא בסדר בחיים האמיתיים אני לא יכול להודות בזה ואם כבר אמיתיים אני רוצה לתת לכם את ההגדרה שלי למישהו\י שאוהבים אבל באמת אוהבים לדעתי זה בן אדם ששרואים אותו בה לך לקפוץ פשוט זה בן אדם שאתה חושב עליו כול הזמן ואם פגשתה אותו דקה אחרי שאתם נפרדים אתה מתגעגע זה מה שאני מרגיש לרתם ועד כמה שזה טוב זות הפעם הראשונה שאני מרגיש ככה אבל זה גם רע כי זה גורם לי להיות קנאי נורה אין לי מה לומר חוץ מזה שאני אוהב אותה ושאני רועד בכול פעם שאני לידה ובקשר לידידה הכי הכי טובה שלי (מיתר) אני אוהב אותך (בתור ידידה כן...) ואני יודע שהייתי חרא ואני מקווה שתיסלחי לי אז להתראות
ותישהרו יפים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
