היום היה יחסית נחמד כי לא למדנו ובמקום הלכנו לרטורנו.
מי שלא יודע רטורנו זה מקום שהולכים אליו אנשים שמנסים להגמל מדברים שונים: סמים אלכוהול, בעיות אכילה שונות, אלימות וכו...
קיצר כל היום טחנו לנו המוח עם הרעיון המרכזי של המרכז- הם לא מנסים לרפות את ההתמכרות של הנגמל אלא מנסים לרפות את הרגשות שהובילו אותו להתמכרות והוא הגמל כתוצאת לוואי של זה.
קיצר כל היום המרצים חופרים וחופרים עם אותם משפטים רק בסדר שונה ואפילו התחת שלי נרדם!! כאילו באמת!! התחלתי להרגיש נמלולים בתחת (תוצאת לוואי כשמשו נרדם בגוף).
בהתחלה הביא לנו את אחד המרצים שם שנגמל מסמים ונקי כבר 4 שנים ואחרי שהוא עזב את המקום הוא חזר בתור מדריך.
הוא סיפר את סיפור חייו ומה הוביל לסמים ומה קרה ובלה בלה בלה ושוב ושוב....
אני באמת ניסיתי להקשיב אבל הוא מנע ממני את זה.
הוא חפר וחפר והמוח שלי לא יכול לספוג כל כך הרבה חרא במעגלים שהוא קרס ובשלב מסויים של מה שיכולתי לשמוע היה "בלה בלה בלה... סמים... בלה בלה בלה... תשומת לב... בלה בלה בלה... הקשבה" כאילו דייי!!!
אחרי זה בא מקים המקום והסביר לנו על איך הוא הקים את המקום ולמה ועל איזה יסודות המקום מבוסס שזה בעצם הקשבה, אהבה וחיבוק, חיבוק?!!? O.O
ולבסוף אחרי איזה שעה וחצי שהטוסיק שלי באותה פוזיציה בא אלינו אחד הילדים שעדיין נמצאים בתהליך וסיפר לנו על חיי ההילולים שלו ואיך הוא הגיעה לשם ומה הוא עשה.
הבנאדם בן 18, בא מארצות הברית עם עברית שראויה לציון כי הוא מדבר עברית מצויינת לבנאדם שנמצא פה רק 7 חודשים.
כולו נפוח משרירים!! שרירי חזה, ידיים, רגליים הכל!! נראה כאילו הוא לוקח סטרואידים אבל לי נראה כאילו יש לו יותר מדי זמן פנוי.
הוא אמר שבגיל 12 הוא יצא מהבית והדרדר לסמים והתחיל להיות סוחר וחיי כמו מלך איזו תקופה אבל אחרי שהוא כמעט קיבל כדור בפנים הוא הבין שהחיים שלו חברי חשיבות וזה והוא בא לרטורנו.
אני יודעת שאני נשמעת אכזרית אבל דברים כאלה לא מעוררים אצלי את תחושת הרחמים, באמת שלא.
קשה לי מאוד להבין דברים שלא חוויתי ואני מתנהגת בצורה מאוד מאוד שונה מהמתבגר הטיפוסי. אני מספרת הכל לאמא שלי ואני קוטרית שחבל"ז ואם משו לא מוצא חן בעיניי אני אומרת את זה.
ואם אני רוצה צומי אני באה לאמא שלי נותת לה חיבוק כזה מתמתח ואומרת "אימוש!! אני אוהבת אותך!!" וזהו...
ילדים בעשור האחרון מודעים טוב מאוד לסמים, ההשפעות, הסיכונים והסכנות במיוחד בארצות הברית. אין שום דבר שיעורר את הרחמים שלי כלפיו אלא אם כן הוא עבר התעללות מיני מזעזעת בבית שלו ואז הדרדר לסמים.
דבר כמו התעללות בכללי יכול לגרום טראומה שקשה לדבר עליה ואז אולי אני התחיל לרחם.
אחרי עוד שעה מייסרת על כיסא מתפרק הרשו לנו לצאת החוצה, לאכול משו והופ לתחנה הבאה.
הלכנו למין מקלט כזה שלמטה זה נראה כמו מערת נטיפים והתחלנו לשפוך את ריגשותינו בפני המרצה ובפני הכתה בכלל.
אני לצערי הרב ישבתי ליד מורג ובסוף ה"הקפצת רגשות" (ככה הם קוראים לזה) היינו צריכים כולנו לעמוד, להתחבק (איכסה!!! אני לא רוצה לגעת המורג!! היא מממש מגעילה אותי!! אני ממש לא צוחקת וזה לא שאני צינית, כל פעם שאני רואה אותה יש לי חשק להקיא) ולהגיד את התפילה שהייתה כתובה שם על הקיר, משו עם הכוח לשלווה ומשו כזה O.O
אחרי הרבה הרבה מאוד זמן ונסיעה של שעה האוטובוס הוריד אותי בתחנה של המכולת כי האוטובוסים של המושב שלי כבר עזבו את הבצפר וחזרתי לי הביתה.
וכמובן שחזרתי הביתה והתחלתי להתכונן למתמטיקה אבל לצערי הרב אני ממש לא מבינה כלום אז אני צריכה לחכות למחר כי מחר אני הולכת לעידן ואנחנו הולכים להתכונן ואני אראה את האחיות החמודות שלו!! יאיי לי!!!
טוב זה כל מה שיש לי לכתוב לכם
ג'ה נה!!
תמונה יומית ->
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MissChibi