אני תקועה בתוך עצמי עם אי ידיעה שלי..
אני רוצה לדעת מה עובר עליי..
אני רוצה לדעת מה אני באמת מרגישה..
מצד אחד- יש אנשים שאכפת להם ממני..
מצד שני- מה אפשר למצוא בי עם כל החסרונות שלי שגוברים ברב הפעמים על היתרונות?!
אני רוצה לקבל הרבה תשובות בזמן כל כך קצר..
אולי הבחירה שלי הייתה בחירה שגויה?!
אולי הייתי צריכה לבחור בדרך השנייה והמהירה יותר למרות שיכול להיות לא הייתה יכולה לגרום לי להיות מאושרת?!
יכול להיות שאני צריכה לעזוב הכל כמו שזה?!
או שלהמשיך לחכות ולקוות לטוב?!
ואם אני אחכה ובסופו של דבר זאת תהייה אשליה אחת גדולה?!
מי מסוגל לתת לי תשובות לכל השאלות האלה?!.. =.=
אני הולכת להעביר את היומיים- שלושה הקרובים בתוך התבודדות..
בלי הרבה דיבורים ובלי הרבה ייעוצים..
רק אני לעצמי..
בכל מקרה אני אצטרך להתמודד עם כל הנטל הכבד בסופו של דבר..
צריך להתכונן פיזית ונפשית..
אבל בינתיים- אני לא רוצה הרבה..
רק קצת שקט..
שהכל יסתדר בדרך שלו..
שאני אבין מה אני רוצה מעצמי וממי שנמצא שם ואולי מחכה לי..
אני לא יודעת אם אני מוכנה ליום שישי..
אני מתארת לעצמי שתהייה לי שיחה רצינית..
שיחה שאולי לפני כמה ימים ציפיתי לה מאוד..
היום אני כבר לא יודעת..
אני מקווה שתחושת הריקנות הזאת תעבור לי..
וההגיון הבריא שלי יחזור אליי..
ולא יעזוב אותי עוד פעם ככה..
ככה אני כאילו בלי יד ימין שלי..
ועד כמה שאני רגילה ללכת לפי הרגשות ותחושות הבטן שלי בימיים הקרובים זה יהיה הפוך..
זאת תהייה מלחמה קשה בנסיון להחזיר את המוח שלי למקום ולהשתמש בו פעם אחת בחיים.. ><"
ובנימה אופטימית זו נסיים-
הכל בסופו של דבר יהיה טובב.. נכון?!
ככה שאין מה לדאוג..
פשוט הכל לוקח זמן..
ובינתיים אני אשתמש קצת בזמן הזה, אנצל אותו לטובה בפעם הראשונה בחיי..
=)
~~~
אני אוהבת את כולם..
ורו מאמי?! אותך הכי הרבה..
את תמיד מבינה אותי..
ותמיד פעע כדי לעזור לי..
אני לא מבינה איך לא פגשתי אותך לפני כיתה ז'..
הרי אנחנו פשוט אותו ראש..
אני 3> אותך מאוד מאוד.. ^^"
צ'או כולם..
אני הלכתי לחשוב קצת.. ><"
3> BYE