אחות או לא להיות

נכנסו למלון ואחרי שקיבלנו את המפתחות לחדרים הבנתי שאני אהיה בסוויטה עם דיויד ליד הסוויטה של הבנים בגלל שבכל סוויטה יש 4 חדרים ,לא ממש היה לי אכפת אם מי אני אהיה בחדר הרי זה רק ל3 לילות ואז מתחילים את המסע באוטובוסים ששם אני אהיה אם הבנים.

מיד כשנכנסתי לסוויטה נכנסתי לחדר הנחתי את הדברים שלי והלכתי לסוויטה של הבנים,פתחתי את הדלת אם המפתח שביל נתן לי ,ראיתי את הבנים יושבים מול הטלוויזיה אם פה פעור, "מה קרה?" שאלתי בהיסוס "גילו אותך" ענה לי ביל "מזתומרת?!?" שאלתי בבהלה "זאת אומרת שבראיון שיש לנו בעוד כשעה את גם תשתתפי ובעצם אנחנו הולכים לגלות שאת אחותנו" ענה לי טום "לא,השיער שלי נראה נוראי אני לא יכולה להראות ככה בציבור" אמרתי מזועזעת "תכניסי את השיער לכובע" ענה לי טום "בטוח?" שאלתי בהיסוס "כן, ומחר אני אלך איתך להסתפר" אמר ביל "בסדר,נראה לכם שדיויד יודע על זה כבר" אמרתי ולאחר חמש שניות דיויד נכנס בבהלה "תתארגנו לראיון כולכם,כן גם את גברתי הצעירה" כעבור שעתיים חזרנו למלון וגילינו שם המון מעריצות זועמות שקיללו אותי,וכך בתוך פחות משעה הפכתי לנערה השנואה בכל העולם.

עלינו לחדרים לישון עד שעה חמש שאז יש לבנים סאונד צ'ק ובשעה שמונה ההופעה אני לא הלכתי אם הבנים אלא הלכתי למספרה להסתפר ,נתתי לנהג את הכתובת ,נסענו במשך כחצי שעה עד שהתגלה לעיני מבנה מרהיב יצאתי מהמכונית ונכנסתי לבנין,הגעתי בול בזמן לתור שלי ,הושיבו אותי על כיסא מרופד והספר הגיע ,כעבור כמה שעות חזרתי למלון מסופרת ועם הפתעה קטנה.

הבנים הגיעו בשעה 12 וראו אותי יושבת בספה בחדרם רואה טלוויזיה "חיכיתי לכם" אמרתי ,לא היו להם מילים מהמראה שלי ,השיער שלי כבר לא היה מתולתל אלא חלק וקצר ממש קצר הוא עוצב בצורה מיוחדת ובנוסף לכל עשיתי קעקוע בעורף של ברקוד.

יצאתי מהחדר של הבנים ונכנסתי לחדרי הלכתי לישון בידיעה שמחר הולך להיות יום ארוך ומטיש במיוחד ,לא הצלחתי לישון כל הלילה כי כאב לי מהקעקוע.

בסוף בשעה 4 לפנות בוקר הלכתי לסוויטה של הבנים להעיר מישהו שיערך לי לחברה,הערתי את ביל,והסברתי לו על הקעקוע ועל זה שאני לא יכולה לישון,הוא שם לי מין משכה שהרגיע את הכאב והציע לי לישון איתו ואחרי כמה דקות סוף כל סוף נרדמתי התעוררתי ב4 בצהריים ובהתחלה לא הבנתי איפה אני,עד שראיתי את ביל ,טום וגוסטב מעלי "אההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה לעזאזל אתם עושים כאן?????" צרחתי "וואו את צורחת ממש חזק" אמר ביל בחיוך "מה אתם עושים כאן?" שאלתי שוב "השאלה היא מה את עושה כאן?"אמר טום "לא הצלחתי להירדם כי כאב לי הקעקוע" עניתי "איזה קעקוע??" שעלו טום וגוסטב "זה" הסתובבתי והרעתי להם אותו "טוב מה רציתם?"שאלתי לאחר שתיקה "יש ארוחת צהריים בעוד חצי שעה" אמר גוסטב "טוב אני הולכת להתארגן" התארגנתי תוך 20 דקות ,לבשתי שמלה פרחונית מגניבה וירדתי למטה, הבנים חיכו לי,הם היום קצת המומים מהמראה החדש שלי,ולי עדיין כאב בקעקוע, "טוב הולכים לאכול?" שאלתי "כן" הם ענו התיישבתי לאכול ליד ביל,וכשסיימו דיויד בדיוק נכנס "אוקי בנים" "ובת" אמרתי "יש לכם היום רעיון אם אבישג וצילומים,אגב אבישג הוספנו את השיר שלך למצעד הפזמונים ואת במקום הראשון לעכשיו" הוא אמר "מה???????" צעקתי ויצאתי בריצה מהחדר כשמאחורי ביל וגוסטב.רצתי אל חדר המדרגות ועליתי עד לקומה האחרונה,מתנשפת מעט לכי למעקה והסתכלתי על העיר היפה שמתחתי,שמעתי צעדים לפתע ראיתי את הבנים,התיישבתי על הריצפה עדיין עם המבט על הנוף כאשר הם התקרבו עלי,והתיישבו ליידי,ביל חיבק אותי "לא ידענו שתקחי את זה כל כך כשה"הוא אמר "אני תמיד רציתי להיות מישהו מפורסם,תמיד ועכשיו כשפתאום שיר שלי נמצא שם ואנשים אוהבים אותו,זה גורם לי לחשוב,זה הכול" אמרתי "זה נורמאלי לחלוטין שיהיו לך ספקות" אמר גוסטב "אבל מה שחשוב זו האמונה,את מאמינה בעצמך?" שאל "כן" עניתי "אז את תצליחי" קבע... אחרי השיחה הלכנו לקוון המעלית "אממ..נראלי אני אקח את המדרגות "אמרתי "למה?" הם שעלו "אני קלסטרופובית" אמרתי "נו.. בואי במעלית אנחנו איתך " הם אמרו "זה מה שאמרו לי במערה שבירושלים ובסוף נתקענו שם במשך שעתיים " אמרתי ,לפתע ביל תפס את ידי והכניס אותי למעלית,הוא לחץ אל כפתור של סגירת הדלתות ולובי "לא לפחד,כלום לא יקרה,לא לפחד,אבישג לא לפחד" מלמלתי בעיברית התחלתי לשיר את בראיק אואי  כאשר פתאום נשמע קול חריקה,האורות שבמעלית כבו "או" אמר ביל "או טוב או או רע?" שאלתי (זה נשמה הרבה יותר טוב באנגלית) "נראה לי שנתקענו " אמר גוסטב

טוב אז תגיבו ותעשו מנוי