רק מי שמחפש מוצא

עד היום הכל הלך נורמלי

ילדות , נערות, צבא אהבה, טיול , חתונה , לימודים , ילדים בית קריירה .. נראה סטנדרטי לחלוטין ..

אבל בזמן האחרון נהיה הכל מוזר משהו לא זורם , כל הזמן יש אי שקט שהגיע פתאום. הוא זוחל לו מכל מיני כיוונים.

געגועים לעבר , לילדות למקומות שגרתי בהם קודם, געגועים לאהבות שלא בשלו.

יש איזה רצון לקחת הכל יותר בקלות, לא לעשת עניין מכל דבר להיות אדם פשוט חברתי, לזרוק את האגו הזה לקיבינמט,

ללכת על פשוט בחיים לחיות את הרגע , להנות מצחוק הילדים מה צריך יותר, אבל זה שוב חוזר, כמו סוג של דכאון, שלא נותן

לך סתם ככה לחייך מכלום.

ממה זה נובע ?

בדידות ? יכול להיות אין הרבה עם מי לדבר בטח שלא בצורה פתוחה עיניינית.

אולי בגלל שילדי הגדולים מנשואים קודמים אינם נמצאים בחיי מספיק ? לא נראה לי זה סיבה פיסית מידי  לא עמוקה. מה שחשוב זה הקשר איתם לא כמה אני רואה אותם.

איפה כאן המשמעות לכל מה שקורה , מחר לקום בבוקר ללכת לעבודה נשמע בנאלי ורגיל אך למה אני עושה את זה אם אני לא רוצה לעשות את זה. למה אני לא יכול צאת מל הבלאגן הזה למה אי אפשר ללכת ללמוד למשל או לעבוד סתם כך בשדה. משהו בדרך השתבש והיון יש את נטל החיים שקשה לצאת מהמעגל הזה.

לבינתיים אסיים, נתראה מחר אני מניח.