גידול ילדים - אתמול פגשתי מישהי ששינתה לי את האופן בו יש להתייחס לילדך.
דאגתו המרכזית של כל הורה בקשר ילדו היא איך הוא יהיה שיהיה גדול, שלא יעשה את הטעויות שלנו, שלא יפחד ממה שאנחנו פחדנו. בסופו של יום
המטרה שלנו לתת לילדינו את הבטחון וההעצמאות לחיים טובים פוריים עם הגשמה עצמית.
הרעיון המרכזי הוא שיש לפעול לפי איך הילד שלנו רואה\מרגיש איך אנחנו מתייחסים אליו.
למשל אם הילד בוכה בלילה (כמו עכשיו :-) ) , אין מה לכעוס עליו או לשכנע אותו לישון אלא להבין שמשהו מפריע לו ואם
תהיה כועס אליו אתה גורם לא להרגיש לא בסדר על זה שהוא בכה והפריע לך, כלומר כל הזמן צריך לתת לו את ההרגשה שהוא בסדר.
זו כמובן התמסרות טוטאלית אך נראה כי היא ממש נכונה.
הכל הרי נובע מהגישה אם באים אליו בכעס אולי הילד ירדם בסוף אך נישארים מתוסכלים מזה שכועסים כי הרי ברור לנו בתוכנו שאין הוא עושה זאת כדי להרגיז
אותנו, אלא כי יש לו צורך מסוים.
אם באים בגישה שלעזור לו ונישארים לידו מחבקים מנשקים אזי בסוף הוא גם ירדם אבל הוא ירגיש בטוח עם עצמו שכן הוא הרגיש שהתייחסו בכבוד לצרכיו,
כך הוא יקבל בטחון ותחושה ממך שזה בסדר לבקש משהו ולהיות הוא עם כל מה שהוא צריך.
גישה זאת גם פחות מעייפת שכן הניסיון האין סופי של ללכת על חינוכיות כל הזמן דינה להיכשל.
בגישה של לתת לילד את העוצמה לחוות את החיים בלי כל הזמן להצר את צעדיו היא יותר קלה להורים ובסוף גם עושה טוב לילד.
נכון צריך לחנך, אך צריך לזכור שילד עובר הרבה תהליכים ולא תמיד תגובות חינוכיות מידי תורמות באופן חיובי לתהליך זה. לעומת זאת הגישה של הקניית בטחון
ויצירת תחושה לילד כי אתה סומך עליו ועל שיקול דעתו תניב הרבה יותר תוצאות לכל הצדדים.
לסיכום, אין דבר כזה לחנך ולמרר את ילדך זה רק מקטין בטחון אלא יש לתת דוגמה אישית והקניית בטחון כך שילדך יחוש בטחון בעצמו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
