חלקים של אותו שלם.

יבואו ימים אחרים , אני יודעת .

המציאות המלחמתית שבלעה אותי תעצר ,

ותפלוט אותי החוצה חזרה אל העולם .

המומה , אני אנחת על הריצפה

חבולה ורועדת מדם יזע ודמעות .

אתרומם באיטיות אל תוך ההקלה המבורכת שבשיגרה .

ואנסה להיזכר מחדש

מאיפה אני באה ולאן אני הולכת .

אני אסגור את הטלוויזיה

ואפרוש מעליה את מפת השולחן .

החלומות ישובו להיות חלומות ויפסיקו להעיר אותי.

מפלס החרדה ירד עם הזמן

ויתיישר שם למטה עם מפלס הכנרת .

הרצינות תתרכך והתקווה תשוב לחלחל

בתוך האדמה המבוקעת של הפחד.

יבואו ימים אחרים

וכמו החתולה שלי אני אתרווח על הספה ,

אלקק את הפצעים בעיניים עצומות

ואנסה לשכוח את המראות

שהעיניים מבקשות לדמוע החוצה .

יבואו ימים אחרים

והמילים שלי יחזרו ללטף ,

יחזרו לחלום , לתהות .

יחזרו להיות מילים פשוטות .

יבואו ימים אחרים . . .