ככה אני

עוד לפני שהספקתי בקושי לכתוב פה בבלוג אני סוגרת אותו.

אין טעם להמשיך.

אפילו את הבלוג הזה שחשבתי שלא ימצאו אותו, מצאו.

ולא, לא קוראים לי רוז או משהו בסגנון.

פשוט יש אנשים שקשה להם לשלוט בעצמם,

וכשאני לא על המחשב הם מחטטים ומגיעים לפה.

בקיצור, לא משנה.

נפתח אחד חדש.

ביי ביי .

כמה צפוי,

הכל ממשיך להתחרבש.

יום ראשון- שני דברים שכל כך חשובים לי קורים, ובמקביל.

מה לעשות לאן ללכת!

אני כבר לא יודעת מרוב מחשבות..

מצד אחד- הופעה, עם הלהקה,

ורוב הסיכויים שזאת הולכת להיות ההופעה האחרונה שלי איתם.

הופעה במתנס , עם 4 שירים, וחבר'ה שאני חולה עליהם.

מצד שני- השמעה,

אולפן הקלטות, שיר, הדיסק.

זה קורה, לגמרי קורה,

התכנון ללכת לאולפן של שיר בתא,

ולשמוע שם את כל השירים שהולכים להיות באלבום.

יחד עם כל החבר'ה המדהימים האלה..

וזה הדיסק.

זה ממש זה, זה קורה לגמרי.

אני לא מאמינה שאני צריכה להחליט בין השניים.

בין כל החודש הענקי והריק הזה שיש לי עד הגיוס,

 דווקא אז שני הדברים שהכי חשובים לי,

קורים באותו היום, ובאותם שעות.

זה לגמרי לא קורה לי.

אבל איך אני בכלל יכולה להתלבט!

הרי זה הלהקה, וזאת שיר.

הופעה אחרונה! מול שירים מהדיסק!

אני כבר לא יודעת, מבולבלת לגמרי.

אולי פוסט מוזר ולא הגיוני מה שאני כותבת פה,

אבל באמת, אני באמת מתלבטת.

אבל אין סיכוי שאני מפסידה את ההופעה.

לא את זאת, לא את האחרונה.

ההופעה הזו הולכת להיות גם סגירת המעגל בשבילי,

הופעה אחרונה עם הלהקה..

מי יודע מתי תיהיה הפעם הבאה שאני יופיע..

איך אני יוותר על זה...!

אין מצב.

אני מקווה שהפוסט הזה אולי יעזור לי להחליט.

עדיין מבולבלת.