כל יום אמור להיות יום מיוחד. וככל שהוא יפתח מיוחד הוא יהיה יותר מיוחד. לא?
אני מנסה לשנות את הסדר יום שלי כל פעם מחדש, אפילו לא בכוונה. ואני באמת משתדל שהיום לא יהיה משעמם כמו בכל יום חסר משמעות. כי בכל זאת, צריך לחיות ולהפיק את הטוב ביותר.
אתם מכירים את זה שאתם באים ללובי כלשהו, מזמינים מעלית, מחכים... והמעלית מגיעה, אתם נכנסים אליה ופתאום רואים איזה שכן מנסה להגיע מהר למעלית? במקרה כזה אני תמיד לוחץ מהר ובורח לו, זאת לא מניאקיות. אני שונא לעלות עם עוד אנשים במעלית! זה לא מביך ומפגר כזה?
שני אנשים עומדים מחפשים איזה נקודה להתסכל עליה ובוהים בה... עד שמגיע הקומה של כל אחד, וכל אחד הולך לדרכו בלי קשר בכלל או שיוצא כזה... "ממ ביי".
המון דברים מפגרים שפשוט הייתי רוצה לבעוט בהם!!$$
לאבד מפתחות, שאין ממתקים בבית וכדומה... או שבעצם הכי מעצבן זה בעצם להתקע במעלית עם בן 80 בצרפת? עזבו זה רק אני.
לסדר לסדר לסדר...
תנו לי לספר לכם משהו על עצמי,
בבית החמוד שלי יש מדרגות שמובילות לקומה נפרדת שזו הקומה הפרטית שלי יש לי חדר, שירותים, מקלחת, וגג ממש גדול.
אבל אחד החסרונות הכי גדולים שלי שאני ממש עצלן. קשה לי לתחזק את זה בעצמי לפעמים חח, עד כמה שזה נשמע מפגר ודפוק הכל אצלי באלגן מטורף.
החלטתי אתמול בלילה לשים מוזיקה ולהתחיל לסדר. ואני מסדר.... מסדר...מסדר הבלאגן פשוט לא נגמר. כעבור 4 וחצי שעות סיימתי. הייתי גאה מהתוצאה של עצמי.
היום? מבולגן שוב 
כנראה שזה הטבע ^^
בוקר, שיער רטוב ועייפות לילה מביאה את זה:
קפה של בוקר:
אתמול הייתי צריך לסוע לאנשהו כשהגעתי למקום וירדתי מהאוטו אני רואה ילד קטן בערך בגיל... 7 רץ אבל רץ מהר, מאוד מהר. עבר בין המכוניות באמצע כביש סוער ופשוט רץ (מפגר?).
חשבתי לעצמי רגע... איך הילד לא פוחד ככה לרוץ באמצע הכביש? בכל זאת, הוא כבר נראה דיי גדול אז למה? והגעתי למסקנה שלילדים אין דאגות וכשאין דאגות העולם הזה יותר טוב. מה שמחזיר אותי לכמה פוסטים אחורה ושוב מחזק אותי למסקנה אחת,
הכל
בראש.
כל אחד דואג לאיך שהוא נראה, איך שהוא מתלבש, מה יחשבו... מה יהיה? יהיה טוב? בטח שיהיה טוב. אבל בלי כל הדאגות האלה לא היו גם את הבעיות האלה, תחשבו על זה.
עכשיו ל2 נושאים קצת אחרים:
אני יושב במסעדה דיי חשוכה אפילו... רואה בנאדם רץ ונתקע בזכוכית של הדלת. אחי? WTF
אני מתחיל להוריד את הראש ולצחוק ודיי אני לא מסוגל לראות דברים כאלה כי אני מוכר לאנשים כאחד שצוחק מכל דבר ומה שרע פה שיש לי צחוק שמצחיק אחרים, שומעים את הצחוק שלי ונכנסים לזה עוד יותר 
.
אבל עדיין המשכתי כרגיל... פתאום טלפון, יאנה מתקשרת.
אני עונה, והיא מתיעצת איתי בקשר למשהו לא ממש יכלתי לדבר באותו רגע אבל ניסית לעזור כמה שאני יכול כמו תמיד. ואני רוצה להגיד לך יאנוש שהיה בא לי לחבק אותך באותו רגע (: כי הרגשתי שאת סומכת עליי ועל מה שאני אגיד לך. והרבה זמן לא הרגשתי את זה.
בפוסט הבא אני הולך לשחרר (ככל הנראה) סרט ראשון של "ג'וני הפקות^_^"
אני באמת באמת ממליץ לכם לחכות לזה כי זה הולך להיות מצחיק ברמות מטורפות,
אני לא רוצה לספר או להרחיב יותר מדי אבל יהיה טוב .
תהנו, תעשו סקס, תטרידו אנשים בטלפון... תעשו מה שעושה לכם טוב ושימו זין ענק על כולם,
להית' אנשים :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
