רשימותיו של מטורף

בבסיסים סגורים, ובעיקר אצל קורסיסטים, יש כזה דבר שנקרא פק"ל כיסים. אלו כל מיני דברים שחייבים להיות עליך, ולא- לא קורה כלום, אבל רס"ר הבסיס, שממילא תקוע באותו מקום כבר שלושים שנה, ומרגיש שחייו נעלמים לנגד עיניו, עושה את עצמו נעלב מאד.

בקרייה הדבר הזה כמעט ולא קיים, חוץ מאולי תחבושת אישית (לא, הכוונה זה לא למוצר הנשי החיוני, אלא לפלסטר ענק כזה. הצבא לא באמת מצפה מגברים שילכו עם טמפונים בתיק למקרה שמישהי ברחוב פתאום תחטוף מחזור פתע, ותצטרך סיוע דחוף לפני שנשפך לה הרחם על המדרכה). ובכל זאת ישנם מספר מוצרים, שלפי דעתי יקלו מאד על חייו של מי שמשרת בקרייה. הנה כמה מהם:

•  ג'ובתיק- גם אתה מתבייש לעלות עם ארנק האגורות שלך לרכבת ביום ראשון כשכל אלו מגולני וגבעתי סוחבים את הבית המצוקתי שלהם על הגב? עכשיו יש פתרון! הג'ובתיק! תיק מתנפח ענק שיאפשר לך לעבור את הנסיעה בגאווה ועם ראש זקוף, ואז לקפל אותו בחזרה לתוך הארנק המזערי והמפוצץ בדולרים שלך.
• ערכה לפציעה עצמית- גם אתה מתבייש לספר לחבר'ה שלך אחרי כל ההבטחות שתלך להיות מסתערב בעזה שבסוף אתה "מש"ק החתמת מנקי שירותים על יאה"? לא עוד! עם ערכת הפציעה העצמית תוכל לגרום לעצמך חתכים, צלקות, חורים מוגלתיים בתוך העור ושטפי דם פנימיים שיראו כאילו גרם להם מחבל מתאבד של אלקעידה, שהודיעו לו שאחת מהשבעים בתולות שמחכות לו היא גולדה מאיר.
• תמונה של מדבר סהרה- השירות בקרייה אכן מציב בפניך אתגרים רבים כמו לזכור באיזו קומה אתה נמצא, לעבור את חלקת הדשא הענקית והפורחת ולהתגבר על היצר שמתעורר בך להשכב ולא לעשות כלום במשך כל שאר היום, להכריח את עצמך לצאת מקסטרו אחרי שלוש שעות וחצי כי אתה יודע שאתה חייב לחזור למשרד ולשתות קפה וכו', אבל אם בכל זאת תרצה להרגיש לרגע כאילו אתה נמצא בשטח, תוכל לשים את התמונה הזאת מולך, לקשור בנדנה סביב הראש שלך, ולתקוף את המחורר שעל השולחן כאילו היה מחבל עם נשק גרעיני (או לחילופין ילדה בת ארבע מנווה דקלים עם סרט כתום).
• ספר, דיסקמן, פלאפון, לגו, מונופול, דוקים, טמג'וצי, ג'ונגה ג'ונגה וכו'- על אף היותך מאד מועיל לצבא, לעם ולמדינה עדיין השירות בקרייה יותיר לך כל כך הרבה זמן פנוי, שאם לא תביא מהבית משהו לעשות בו, אתה תמצא את עצמך יושב במשרד, בוהה בקיר ומנסה לחשוב על שמות חיבה לידיות של הארונות.
• מראה- אחד המכשולים הכי גדולים שהשרות בקרייה מציב לך הוא השוטרים הצבאיים. השוטר האזרחי הוא חברך. הוא יעזור לך בעת צרה, יכוון אותך ליעדך אם אבדת בדרך, יחלץ אותך מידיו של פדופיל חובב בנג'י וכו'. לשוטר הצבאי, לעומת זאת, אין שום מטרה אחרת חוץ מלהיות מניאק. כל מה שהוא עושה כל היום, זה לעמוד בשמש ולנסות לתפוס חיילים על זה שהפטמות שלהם לא סימטריות. אם חס וחלילה עוצר אותך שוטר כזה, אתה מיד מוציא את המראה שברשותך, מראה לו עד כמה הוא נראה מגוחך עם הכובע הזה שלו (כובע ענק כמו של מלחים. דומה לסיר הפוך), ואז הוא מיד ישכח מהתלונה שהוא רצה לרשום לך ומרוב בושה יעביר את שארית השרות שלו בהסתגרות בשרותי העיוורים (זה פועל על אותו עקרון כמו שרותי נכים. לעזור ללקוח עם המוגבלות המיוחדת שלו. בשרותי העיוורים יש אישה שמכוונת את המשתין לעבר החור של האסלה בצעקות "ימינה/שמאלה/מתקרב מתקרב/אידיוט, אתה משתין לי על הרגל").
• קרפדת פלאים- במידה וימאס לך, ואיכשהו השרות שלך יהיה קשה מדי עבורך (למרות שאני באמת לא מבין איך זה יכול לקרות בקרייה), תמיד תוכל ללכת לקב"ן, ולהציג בפניו את "בת זוגתך ואם ילדיך" החדשה. ואם זה לא יעבוד, תוכל לנשק את הקרפדה ולשים אותה על האוזן, ואז כשהקב"ן ישאל אותך מה אתה עושה תענה לו שהאגדה מספרת שאחרי שמנשקים את הקרפדה היא הופכת להיות מחמם אוזניים(או לחילופין להתחיל לקפץ לו במשרד ולהצהיר בפניו שכעת, אחרי שהקרפדה נישקה אותך, אתה חוזר להיות קרפד) 
• פנקס מסעדות- הדרך לעזריאלי ארוכה ומייגעת (זה מעבר לכביש, קיבינמט!), ויש גבול לכמה שאפשר לסבול בצבא. זה כאילו לעבור מסע כומתה של בני תשעים בתרדמת כל יום מחדש. לכן, מאד מומלץ לשאת איתך את פנקס המסעדות (זה הדבר הכי קרוב בקרייה לפק"ל כיסים), כדי שתמיד תוכל להזמין את האוכל האהוב עליך אל השער הקרוב לביניינך.
• דברים כתומים- רוצה לשרת בקרייה ועדיין לצאת גבר? תסרב פקודה! ואם לא בא לך על כתום, פשוט לך למפקד שלך ותגיד לו "לא בא לי לתייק את 'סותמי הביוב של חודש אוגוסט לפי א'ב', תת קטגוריה ארץ לידה, למה מה תעשה לי?" או "לא שם תחתית מתחת לאספרו המוקצף שלי, למה מי אתה?"

עד כאן להפעם

משוחררים!

עד הטירוף הבא...