רשימותיו של מטורף

פתאום זה היכה בי. זהו. ניגמרו המשחקים. אני כבר לא ילד. אני אפילו כבר לא ילד גדול. אני מבוגר. התחיל כל החרא הזה שממלא את הסדרה "הבורגנים". התחילה התקופה הזאת של להקים משפחה, לשלם חשבון חשמל, ללמוד איך מפעילים מכונת כביסה. אז נכון, אני רק בראשיתה של התקופה הזאת, אבל כבר יש המון דברים שיכולתי לעשות בעבר, ואני לא יכול לעשות יותר. הנה רשימה של עשר פריווילגיות שהיו לנו בתור ילדים, ונשללות מאיתנו עם התבגרותינו:

1. לגנוב גומי בסופר – בכל סופר שמכבד את עצמו יש את "איזור היושר", שבו נמצאות המון תיבות מפוצצות בנחשי גומי, וממתקים אחרים ומנהלי הסופר מצפים ממך לארוז אותם בשקית וללכת לשלם בקופה, ולא פשוט למלא בהם את הפה, ולדחוף עוד קצת מתחת לבית השחי (הגומי יוצא קצת מלוח אחרי זה, אבל כשאתה ילד אתה באמת לא שם לב לדברים כאלה), ולברוח כל עוד נפשך בך למחלקת כלי הבית (שמשום מה תמיד ריקה), לבלוע את הכל ולחזור לנגלה נוספת. אני זוכר שכשהייתי בא עם אימא שלי לקניות, הייתי מקיף את דוכני הממתקים בערך שבע שמונה פעמים, כאילו היו חומות יריחו, עד שהייתי חוטף הרעלת סוכר, ואז הייתי עובר לאיזור המלוחים. אבל אם בתור מבוגר אני אעיז לשלוח את ידי לתוך תיבת הנחשים, ישר תשמע אזעקה בכל רחבי הסופר, והשומר המשותק בכניסה יתחיל לרדוף אחרי על כסא הגלגלים שלו, ועם הקשית המוצמדת לשפתיים שלו הוא ינסה לצלוף בי. כבר עדיף להתעסק עם נחשים אמיתיים.
2. לשבת לבד בגן ציבורי - בתור ילד קטן הייתי יכול מתי שרק בא לי לרוץ החוצה לגן השכונתי, ולשחק במשך שעות במתקני השעשועים (כמובן שאחרי עשר דקות הייתי נתקע בין הסורגים, ושאר הילדים היו משחקים עם התחת שלי את המשחק הכיפי "הכנס את המכתב לתיבה", אבל זה עדיין היה כיף...עד שהיה מגיע המחלק עיתונים...). אבל כשאתה גבר בשנות העשרים ואתה מתיישב לתומך בגן הציבורי, ישר אתה נחשב לסוטה פדופיל שיש להרחיק ממנו ילדים, ולהזעיק בדחיפות משטרה, ואם עוד ימצא בכיס שלך ממתק גומי, שבמקרה סחבת לפני זה מהסופר, דינך כמפתה ואונס ילדים נקבע על המקום.  
3. איסוף חלזונות – בתור ילד יכולת לגלות התעניינות חופשית בעולם החרקים, וללקט מהחצר חלזונות ופרפרים, וחלקנו, שלא הצליחו לשכנע את הוריהם לגדל כלב, הגדילו ראש וקנו את הערכה הזאת לגידול נמלים. הבית שלנו המה חרקים כמו השיער של ליאור שליין. אבל בתור מבוגרים הזכות להתעניין בחרקים שמורה רק לאלו שאוכלים אותם (שכמו במקרה של הילדים, מסתפקים בחרקים רק כי הם לא הצליחו להשיג כלב)
4. הרבה פעמים קרה לי שכשהייתי בקניון עם אמא שלי, איבדתי אותה (או שהיא בכוונה איבדה אותי), ובטעות התחלתי למשוך למישהי זרה בחולצה ולצעוק עליה שהגיע הזמן ללכת. אבל אם היום אני אעשה משהו כזה, ישר ישלפו השוקר, והגז מדמיע, והערכת סירוס וה...צו הרחקה, במקרה שבו זאת לא הפעם הראשונה שאני תוקף את אותה אישה.
5. בתור מבוגרים זה יתקבל הרבה פחות בסלחנות אם נסתובב חשופי ישבן בשירותי המין השני ונצעק על זרים שינגבו לנו את התחת (זה לא קרה לי אישית, אבל זה קרה בנוכחותי...ילדים מסריחים וחזקים, שלוקחים לך את היד ודוחפים אותה לכל מיני מקומות)
6. להעריץ את עודד מנשה – עצוב כשאדם מגיע למצב שבו בשביל לראות בו דמות ראויה להערכה ולחיקוי אתה צריך להיות ילד אינפנטיל בן 4. אם בתור ילדים היינו מתחילים לעשות פעלולי אקטרובטיקה נועזים למשמע השיר "עודד אמר להרים ידיים", הרי שכיום התגובה שלנו תהייה "נו, ו...". בכלל, אדם שנהנה לראות ילדים עם ידיים על הראש צריך להעצר ולהחקר.
7. כילד היית יכול להתחפש בפורים לכל דבר שרצית. אבל כשאתה בוגר החופש שלך להתחפש הוא מוגבל. אם תתחפש חלילה לדובון איכפת לי או לטלאטביז הסגול, ישר יסיקו מסקנות מרחיקות לכת לגבי נטיותיך המיניות...אני לא רוצה בכלל לדמיין מה יחשבו עליך אם תתחפש לטלאטביז אכפת לי...
8. כשאתה ילד הדרך לפתור בעיות היא מאד פשוטה. אתה מתחיל לבכות. לא נותנים לך מה שאתה רוצה, תבכה. הבריון של הכיתה מכה אותך, תבכה (אוקיי, לא הבריון של הכיתה...הילדה הלבקנית של הכיתה עם היד הרדומה). המורה למלאכה לא מסכימה לשמש לך מודל עירום, תבכה. עודד מנשה מסרב לבוא ללוות אותך ביום הגיוס, תבכה. אבל כשאתה מבוגר מערכת פתרון הסכסוכים היא הרבה יותר מורכבת. וזה לא שלא ניסיתי בדרך הישנה והטובה. אבל בכי לא גורם לבנק לתת לך כסף, לא מושך בנות לתת לך, ולא מונע מילדים לבקנים להכאיב לך.
9. אחד הבילויים הכי מהנים כשאתה קטן זה להרוס לאחרים ארמונות חול. הרבה יותר כיף מאשכרה לבנות אותו, להשקיע, לתכנן, להתאמץ. אבל כשאתה בן 20, ואתה מזנק על איזו ערמת חול שאיזה צוציק מעיז לכנות ארמון, ומתחיל למעוך לה את הצורה, האימא של הצוציק משלמת למציל בשביל שיטביע אותך. למה אני שואל, למה?
10. ללכת לסרטי אנימציה – אין שום בעייה שתלך לסרט כמו "תזיזו את הרגליים", כל עוד אתה לא הולך אליו עם עוד בן. החברה טרם מוכנה לקבל שני גברים בסרט מצוייר. הבעייה מתחילה כשאתה רוצה ללכת אל הסרט המודבב. הפיגווינים המסריחים האלה פשוט שרים מהר מדי...אני לא מספיק לקרוא! וחוץ מזה, עודד מנשה מופיע בגרסא המדובבת....

קשים הם חייו של האדם הבוגר. הלכתי לשחק ברכבת החשמלית שלי.

עד הטירוף הבא...