רשימותיו של מטורף

"מצטער שאיחרתי" אמרתי לניסים, הבחור שהחלפתי בתמיכה הטכנית. "היו פקקים, ונהג האוטובוס...הוא עשה סיבוב בשביל להקפיץ את הבן שלו לשיעור ג'ודו ו..." ראיתי שניסים לא מקשיב לי, אז החלטתי לשמור את ערימת השטויות שהמצאתי בדרך לפעם אחרת. "אתה בסדר?" שאלתי אותו. הוא הישיר אלי את מבטו ופלט "DarkSpirit...אני צריך לספר לך משהו..." "אוקיי...מה?" "אני...זאת אומרת...אני הומו" הוא בלע את רוקו, והשפיל את עיניו חזרה לברכיו. "אהה...באמת? טוב, זה בכלל לא משנה לי..." השבתי, ונסעתי עם הכסא מעט אחורנית. "זאת אומרת, אתה יודע מה אומרים...מה שהבן אדם עושה בחדר המיטות זה עניינו האישי...אני דווקא חושב שזה מגניב...עכשיו יהיה לי מישהו אחד פחות שיהיה יותר טוב ממני עם בנות...פחות תחרות, אתה מבין? אז מה, יש לך חבר קבוע, או שאתה עדיין מתנסה בחופשיות?" "אני...אני עוד לא הצלחתי לעשות שום דבר...אני כבר שנתיים מנסה למצוא מישהו, אבל כנראה שאני מושך בנים הרבה פחות ממה שאני מושך בנות..." "אתה הומו בתול?" התפלאתי "יש דבר כזה? הייתי בטוח שהומו זה מישהו שכבר...חנכו לו את הדלת האחורית, או משהו בסגנון...מה החברים שלך אמרו, כשיצאת מהארון?" "אז זהו, שעוד לא סיפרתי לאף אחד...אתה הראשון" "אני הראשון? אני מכיר אותך בקושי שבוע..." "כן...אז אתה מבין מה זה אומר אם אני מספר לך ראשון". באותו הרגע התחלתי להבין לאן כל העסק הזה מוביל, ואני לא יכול להגיד שזה מצא חן בעיני. "מה זה אומר? זה לא אומר כלום! אתה בכלל לא הומו! איך נראה בכלל הומו בתול? מה, אתה יושב בבית בשמלת הפייאטים הורודה שלך, ועם משחת האוקסי שלך, ומחכה שדיוות הכיתה תחזיר לך צלצול?" "אני אוהב אותך" "אתה לא אוהב אותי! אתה לא מכיר אותי...מה שאומר שאתה מבסס את רגשותיך בעיקר על מראה חיצוני, מה שמוזר בפני עצמו...אבל ברגע שתכיר אותי אתה תבין שאני חרא של בן אדם...אני...אני אף פעם לא שואל 'איזה קומה?' אנשים שנכנסים אחרי למעלית...גם אם זה עיוור, או גידם, או מישהו עם אצבעות ממש ממש שמנות...אני אף פעם לא מתנדב להוריד את התיק מהמושב שלידי באוטובוס, ותמיד מחכה שיבקשו ממני...כשמבקשים ממני הנחיות אני תמיד אומר 'בכיכר שמאלה' גם אם זה כביש מהיר, ואין כיכרות עד ג'נין...אתה מבין מה אני מנסה להגיד?" "אני אוהב אותך...ואני רוצה שתקטוף את הפרח שלי" "אני לא קוטף שום פרח!".

בלילה הבא לא הצלחתי להרדם. איפשהו שם בעיר יש גבר שחושק בי. איך אפשר להמשיך לחיות ככה? אי שם בעיר, בדמיונו של מישהו, אני עושה דברים שאני ממש לא רוצה. הצצתי בשעון. הוא אמור להיות במשמרת עכשיו. התקשרתי למשרד. "הלו" "אתה חושב עלי?" שאלתי אותו "בטח...גם אתה עלי? מה אתה לובש?" "המון המון בגדים!!!" צרחתי בתגובה וניתקתי. 

למחרת נסעתי לבן דוד שלי, שלומד בישיבה בירושלים. שמתי כיפה, ונכנסתי לבית המדרש של הישיבה. מני, בן דודי, קפץ בשמחה לקראתי ובא לנשק אותי. "אתה בטוח שבני דודים זה דרגה מספיק קרובה בשביל נשיקה?" שאלתי אותו בחרדה "כי בימים האחרונים אני קצת רגיש לדברים האלה" "בטח, אצלנו כולם מתנשקים כל הזמן" "ועדיין, אתם הורגים בסקילה את מי שהופך את כל עניין הקרבה הזה לרשמי" "אני רוצה שתכיר את הרב שלי, הרב נחמיה" הוא אמר והוביל אותי אל ספסל אחורי שבו ישב איש זקן בעל זקן לבן עבות. "אגב" הוא הוסיף רגע לפני שהתיישבנו "לא בדיוק הספקתי לספר לו שאתה לא דתי". "נעים מאד" אמר לי הרב נחמיה והושיט ידו ללחיצה. לחצנו ידיים, ולאחר מכן הוא קירב את ידו לפיו, ונישק אותה, כמקובל במגזר. הסתכלתי על היד שלי. הזקן הזה הרגע טינף אותה בזיעתו. אין מצב שאני מנשק אותה עכשיו. הישרתי מבט אל הרב. "ברשותך כבוד הרב...הייתה לי דרך ארוכה לפה...נפלתי על לבן מקולקל...אני אנשק את היד שלי אחר כך...אל תדאג, אני מבטיח לך שאני אנשק אותה".

"אז מה עושה הבחור הצעיר בחייו?" שאל אותי הרב

"עוד מעט אני מתחיל ללמוד בסם שפיגל, בעזרת השם...זה בית ספר לקולנוע...ברוך השם...אני אלמד שם תסריטאות...ברוך...ובעזרת...השם"

"שומו שמיים" נחרד הרב "זה הרי בית ספר חילוני, לא?"

"אהמ...כן...אבל בעזרת השם אני אמצא את הכח להמשיך לעבוד את השם...את הקדוש ברוך הוא, זאת אומרת...זה לא נשמע יפה אם תוקעים שני 'השם' באותו משפט"

"אתה לא יודע איך זה העולם הטמא של החילונים" המשיך הרב "אני חס וחלילה לא רוצה להרוס את נפשך התמימה, אבל הנשים שם הולכות חשופות כביום היוולדן...אני פעם נחשפתי למרפק עירום של בת ישראל, והייתי חייב לטבול במשך שבוע במקווה מים קדושים, ולחיות על חרוב בלבד בשביל להטהר...הנשים הולכות ברחוב ומנענעות את עכוזן, ומטלטות את עטינהן, ובני בליעל נשכבים עליהן באמצע הרחוב, ושופכים את זרעם לריק, ומשכב זכר ובהמה מתבצע על כל גבעה, ותחת כל עץ רענן...תקשיב לי טוב, אתה בטח לא יצאת מימיך מחוץ למאה שערים, אבל בתל אביב כל אחד מסתובב ברחוב עם שבע שפחות מין קשורות אליו ברצועות, ושלושה עגלי זהב עומדים בכיכר דיזנגוף ו...ו...החילונים מעלים להם קורבן ילדות קטנות עם צמות...אסור לך להחשף לזה!"

"אבל הרב, כבר שילמתי את שכר הלימוד...זה עשרת אלפים ש"ח...זה הרבה כסף"

"אל תדאג, אני אביא לך את הכ.סף!" הבטיח הקשיש החביב  "גם אם אצטרך לעזוב את אישתי ושבעים ושלושת ילדי, ולעבוד ימים כלילות בצביעת ביובים, אני אחזיר לך את הכסף. רק תפרוש מהמוסד הטמא הזה"

כמובן שלא התכוונתי לפרוש משום מקום. עבדתי קשה מאד בשביל להגיע לשם...אבל היי, אם הרב הקדוש רוצה להביא לי עשרת אלפים ש"ח, מי אני שאעצור בעדו "כך אעשה, כבוד  הרב". הבטחתי לו.

שבוע אחרי זה כשהייתי בדרך להחליף את ניסים בעבודה ניגש אלי ילד קטן חובש כיפה "סליחה....אתה DarkSpirit?" "כן...למה?" "היי!" צעק הילד "משפחה, זה הדראק שבגללו אבא עזב את הבית!" ושבעים ושלושה אברכים ומשפחותיהם התחילו לכסח לי את הצורה.

הגעתי למשרד צולע ועם שפה נפוחה..."אלוהים ישמור" אמר לי מני כשהוא ראה אותי "כן...זה היה נורא" עניתי "חשדתי שאתה הומו, אבל ניתוח להגדלת שפתיים...זה לא קצת מוגזם?" "אני לא הומו, ולא עשיתי שום...רגע, זה אומר שאתה כבר לא חושק בי?" "ירד לי ממך לגמרי" חייכתי (או לפחות נדמה לי שחייכתי...אין לי כל כך תחושה באיזור הזה) "נו, אז כבר עשית גבר?" שאלתי אותו "לא" הוא ענה בעצב "עדיין הולך לי רק עם כוסיות מטורפות...אני אשאר הומו בתול לנצח".

שיחזור בתשובה. יהיה לו את כל החברה הגברית שהוא צריך.

עד הטירוף הבא...