לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גן העדן של ילדות


מחשבות על גבי מחשבות על גבי מחשבות...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2008

סינמה פרדיסו


 

חבל שנתקעתי בלי כסף קטן בשביל להזמין מונית עכשיו באמצע הלילה או שמונית הכסף לא עוברת כאן מתחת לבית.

עוד מעט הוא יירדם, ואני אספור את השעות, הדקות, השניות והפריימים עד שהסרט הרע הזה ייגמר. עד שאחרון הצופים ינגב את הדמעות. עד שאוותר לבדי באולם לטאטא את שיירי הפופקורן שלהם. עד שגם אני ארדם על אחד מהמושבים בשורה האחרונה.

בשיעור ראשון במבוא לתסריטאות למדים שאנחנו הולכים לקולנוע בשביל לצפות שוב ושוב באותו הסרט, וזה כל כך נכון גם לגבי מערכות יחסים. שוב ושוב אני נכנסת לאולם להקרנת הבכורה של סרט חדש שזה עתה יצא, שהביקורות מהללות (בעיקר החברות הקרובות), ושוב יוצאת ממנו מתייפחת בדמעות. כל פעם אני נשבעת לעצמי לא ללכת לסרטים כאלה שוב, אפילו לא להוריד באופן בלתי חוקי בעליל מהאי מיול, אבל נופלת כל פעם במלכודת הדבש של עלילה שונה ושחקנים משובחים. פלא שהלכתי ללמוד קולנוע באוניברסיטה?

 

כל כך קל לוותר עליי בגלל יום רע. בגלל שאני לא מתלבשת כמו חתולת מין סקסית. בגלל שאני מרגישה מספיק בנוח בשביל לקבל את פניו בדירה שלי בלא פחות ולא יותר מאשר טרנינג. בגלל שאני לא מתלבשת כמו שהוא אוהב. בגלל שאני בכלל מתלבשת ולא מקבלת את פניו בלי בגדים או משהו כזה וזהו. אה, וגם בגלל שאני לא מתאפרת. וגם בגלל שמסתבר שנורא השתניתי בחודש וקצת הזה שהוא זכה להכיר אותי, זתומרת, התחלתי להרגיש בנוח אתו, וזה כמובן ממש לא טוב. שלא לומר, רע. איום. זוועה.

 

אה, וזה גם ממש בסדר להגיד לי בפנים שאם היה לי חזה גדול הייתי בוודאות הולכת עם מחשוף. כלומר, הסיבה שאני מתלבשת כמו שאני מתלבשת עכשיו, בטרנינג דהיינו, זה בגלל שאני לא שופעת חמוקיים. כן, גם זה לא בסדר מצדי. מחר קובעת תור במכון קר, סבבה? אני אפילו מכירה את הבחורה ההיא שמתאמת שם תורים דרך העבודה...

 

ומה שיפה, שהוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה. ככה השאיר אותי ערה כל הלילה בתחושה נוראית והלך לישון. כאילו שאם הוא יישן על זה קצת, אז הוא יוכל לנסח את זה מחר בצורה שלא תוציא אותו חרא אמיתי, או לפחות חרא פחות מסריח. אולי אני פשוט אקדים אותו וזהו, לפחות שבקטע הזה אני אצא בסדר. אם לא מבחינתו, אז לפחות מבחינתי.

 

כנראה שצריך לראות הרבה סרטים גרועים, לעבור ממש על כל הבלוקבאסטר, ענק הוידאו, האוזן השלישית וקינו ביחד בשביל למצוא סרט שבאמת ראוי לצפייה ולחמישה כוכבים. אבל הפעם לשם שינוי אני חושבת שזה שווה את זה. או לפחות שכדאי שזה יהיה שווה את זה, אחרת אני אתחיל לכתוב טלנובלות דיכאוניות...

 

נכתב על ידי ענבל סינגר , 26/5/2008 03:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מואה מואה


איזה יום שמח לי היום. איזה יום? יום של שמש, ים, גלידה ובחור אחד שעושה לי נעים בלב. בלי כל הקיטש, או בעצם קצת עם, המון זמן לא היה לי כל כך כיף עם מישהו. כבר שכחתי עד כמה שזה יכול להיות מדהים ומשכר. למשך כמעט יום שלם הרגשתי שהזמן נעצר, שאני נמצאת ביקום אחר משולל עבודות ותרגילים להגשה, נטול לחץ עירוני, חסר דאגות בדבר התחממות כדור הארץ. ממש כמו במיוזיקל קלאסי, שום דבר מהעולם החיצוני לא חדר פנימה והעיב על הדיאלוג המקסים שהתפתח, ואף כמיטב הז'אנר לפני יומיים זייפנו על הבוקר עם הגיטרה ופצחנו במרתון שירי להקות צבאיות בדרך ליפו. לאבלי. בקרוב המופע החדש...

 

אולי הגיע הזמן שיקרה משהו טוב. לשם שינוי אתאהב בבחור שראוי לאהבה ממני, שלא יתפוס רגליים קרות בגלל שטויות, שהקרח יישבר ובבד בבד אמס כמו קרטיב לימון ביום שרבי. לא אטריד את עצמי בשאלות מסורבלות כמו מה עשיתי לא בסדר, האם שוב חזרתי על טעות טיפשית. בלי ויכוחים או ריבים, בלי דרמות מיותרות. בלי חשש להיות אני ולהגיד מה שבלבי. פשוט חמים ונעים.

אולי זה מה שקורה עכשיו. אמנם יש אופוזיציות בינאריות מובהקות, אבל גם יש אנומליה שעושה אותנו קצת שונים מאנשים אחרים ומאפשרת לנו להתחבר ולנווט ביניהם. בינתיים זה עובד ממש יפה. עדיין לא מצאתי אצלו פאקים שממש מוציאים אותי מדעתי. זה לא שלא מצאתי כאלה, הוא לא בדיוק טלית שעברה השרייה עם אבקת טייד, אבל הפאקים שמצאתי דווקא מוצאים חן בעיניי, מתקבלים בחינניות. אפילו לא אכפת לי שהוא יותר פולני ממני (תיזהרי לא להחליק/ ליפול/ לחטוף דלקת ריאות/ להפוך לצלי עוף בשמש). נראה לי שזה כבר סימן טוב.

 

ייתכן שלמדתי מטעויות העבר – לא למהר לשפוט כמו שופטי הדוגמניות, לא להתעצבן כמו נערה מתבגרת בשיא המחזור, לא להחמיר עם עצמי כמו דוסה מבני ברק, לא לעשות דרמה מכל דבר כיאה לכותבת טלנובלות ממורמרת ובעיקר, אבל בעיקר, לקבל בהבנה דברים שאני לא מבינה. ויש הרבה כאלה אצלו, אבל לפחות הוא מנסה להבין אותי, ודיי מצליח בכך, אז אין סיבה שלא אתאתגר גם (הממ, פועל קצת מוזר). נראה לי שהטעות העיקרית שלא כדאי לעשות שוב היא לחפש קאטצ'ים נחבאים, אלא פשוט להנות מכל רגע קסום ומתוק.

 

מקווה שיהיו לנו עוד כמה ימים כאלה, ואם אפשר, אז רק כאלה. עד כמה שזה פיירי טיילי, נראה לי שלפעמים מותר להיות אופטימיים. זה לא נאיבי או ילדותי או חסר טעם, זה פשוט משהו שקשה מאוד להיות.

 

הפעם יהיה טוב! לא יודעת למה, אבל אני יודעת...

 

נכתב על ידי ענבל סינגר , 10/5/2008 20:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אלעד מדי ב-10/5/2008 21:40
 





כינוי:  ענבל סינגר

בת: 36

ICQ: 23234946 

תמונה




8,111
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לענבל סינגר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ענבל סינגר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)