////

לנסות להתקשר לסבתא שלי ולנחם אותה, להגיד לה שהכול בסדר

ושלא יצאו לך דמעות מאותה שיחה, מאוד קשה.

היא בוכה. היא בוכה לאלוהים והיא בוכה חזק.

היא לא סיפרה עוד את הכול לאנשים. גם כול הפיצויים שהיא מקבלת, אלה לא באמת פיצויים.

אין שום פיצוי שיחזיר 6 מיליון יהודים.

אין פיצויים שיחזירו משפחה. אין לכך תחליף, שהמדינה תבין.

היא בכתה לי, היא בוכה כבר מאתמול, היא לא יכולה לעצור את הזוועה.

בשיחת הטלפון היא סיפרה לי איך היא ראתה את אחותה מתה לה, מול עינייה, מכולרע.

היה כפור, -40 מעלות. היא הייתה יחפה.

היא לקחה לה את המעיל, שכאשר היא פתחה אותו היא ראתה הרבה כינים.

אחיה נקבר חי באדמה, כול המשפחה שלה מתה.

היא הכירה את בעלה לעתיד, והתחתנה איתו בגטו. הם האנשים הראשונים שהתחתנו בגטו.

היא אמרה שבזכות החתונה היה להם אולי קצת יותר תפו"א או לחם. גרישה היה שמו, גרשון.

אבל גם אותו אלוהים לקח לה, ב-1963, לא במלחמה.

 היא נשארה לבד.

כמו זאב בודד.

100 אנשים לקחו לה. כול אחד עולם ומלואו.

נשארו לה אנשים רחוקים מהמשפחה, שגם הם הולכים לעולמם.

אני מתחילה לפחד. סבתא, תבורכי לחיים ארוכים.

וסבא שלי, שהתחפש לחייל, עד שבדקו את איבר מינם של החיילים, לראות אם לא עברו ברית מילה. 

תאמינו לי, היה לו רק מזל בחיים, שהוא נפל על נאצי שלא רוצה להיות אחד כזה ככל הנראה.

הוא יצא מהמלחמה הזאת בנס, אבל חירש.

היום יש לו כמובן מכשיר שמיעה.

סבא. תבורך לחיים ארוכים.

אלוהים, שיחייו כולם.

יום השואה ולגבורה, לזכור ולא לשכוח.

| | | | | |