////

איך אני זוכרת, שרק הגעתי לחטיבה, הכרתי חברות חדשות,

הכרתי אנשים חדשים, ריבים ... וכמה אנשים שבחיים לא הייתי קוראת להם "חברים". השלמות.

עכשיו, זהו. כול אחד הולך לו למקום חדש, כול אחד הולך לדרכו שלו.

עצוב להפרד מכולם, מרגישים את הסוף ואת המתח באוויר, אי אפשר לשקר.

יש הרגשה שלא נהייה אפילו יום בקשר.זה עצוב, כי נקשרנו כבר.

התרגלנו.

וכאילו ... לוקחים לך את זה. אני לא יודעת להסביר ,

אולי אני דרמטית מידיי ( האמ-משההישרדות-האמ ), אבל אי אפשר להסביר ...

בסוף אתה מרגיש לבד , אתה מרגיש שהפסדת.

מצד שני, אתה גם מאוד שמח לעזוב ולא לראות יותר את האנשים שאתה הכי שונא בעולם

אתה שמח לגמור משהו שישב לך על הלב מלא זמן, ונמאס לך ממנו כבר.

אבל עם זאת, זה קשה, כי להכול אתה פשוט ...

אתה מתגעגע.

מצאתי עבודה, באלניניו, בהרצליה פיתוח !

אני אעבוד שם בתור זאת שלוקחת את הבגדים מהתאי מדידות, קיפולים ... עזרות.

20 ש"ח לשעה.

בנתיים אני אעבוד כול יום שישי,

אבל יש מצב שאני אעבוד גם - כמה ימים בשבוע.

התחלתי כבר ביום שישי.

 ולחשוב ש-10 דקות לפני שקיבלתי את הטלפון להצעה, נשברה לי מראה.

(: