עכשיו כשבאתי להתחיל להתלונן על דברים בקשר לאנשים באוניברסיטה שלי, קלטתי שאף-פעם לא ממש אמרתי שום דבר על זה שאני באוניבריסטה פה. אז קודם כל אני אתחיל מזה שאני אעדכן אותכם בקשר לסטטוס שלי לרגע זה (הרי אני בת 18 וכעיכרון אמורה להיות בצבא ובלה בלה).
למי שלא יודע אני עדיין ברוסיה (או פשוט, אני ברוסיה, אם בכלל לא הייתם מודעים לזה) אני כבר פה כמעט שנה חמישית (איזה פחד איך הזמן אף) הגעתי לפה (לרוסיה) כשהייתי 14 כבת של דיפלומטים, למדתי בבית ספר אמריקאי, ושנה שערבה סיימתי אותו. כעיכרון, כשבאתי לבקר בארץ סגרו לי את הגבול (זאת אומרת שלא יכולתי לחזור לרוסיה) עד שאני לא מטפלת בכל השטויות של צו ראשון. אז הלכתי ודברתי אתם במטא הצבאי בירושלים והם שיחררו אותי חזרה לרוסיה עם סטטוס "בת מהגרים" אז אפשר לומר שאני סוג של יורדת-הארץ.
בכל מיקרה, ההורים שלי עדיין בתפקיד פה, ולא רציתי לחזור לארץ, אז החלטתי להשתמש בהזדמנות כדי להרשם לאוניברסיטה פה במוסקבה, שנחשבת הכי טובה מבחינת לימוד קוראנית (וזה לא כולל את קוריאה כמתחרה). אז נירשמתי ואני כבר סיימתי סמסטר שלם! *זורקת קונפטי* אני מתכוונת להמשיך פה, כי כיף לי וכבר התרגלתי לדברים. מה שמוביל אותי חזרה לנושא הפוסט הזה.
אני כסטודנטית זרה באוניברסיטה, חייבת לשלם על הלימוד (אין מלגות - או אולי יש אבל לי לא מגיעה אחת) בשנה א' נרשמו בערך 12 סטודנטים זרים, בינם אני, חברה שלי, ועוד איזה בחורצ'יק שיצא לי לבגוש הרבה כי יעני "הוא אמריקאי, ואת יודעת אנגלית אז את חייבת להיות חברה שלו ולדאוג לו." וכל מה שאני עומדת לכתוב עכשיו זה בקשר לבחורצ'יק הזה, אני אקרא לו "דקונסקי" שאפשר לומר שזה מה שאני קוראת לו כל הזמן. דרונסקי שלנו לא היה צריך שום עזרה שלי והסתדר אפילו יותר טוב ממני, הרוסית המדוברת שלו כמעט מושלמת (הכתובה... לא מי יודע מה), והוא התחבר עם כל האנשים מהקבוצה שלו מהר מאוד. הוא נכנס לקבוצה הערבית, ואני לקבוצה הקוראנית יחד עם חברה שלי.
בתחילת השנה דרונסקי בא לרוב הכיתות (לפחות לאלו שהיינו בהם יחד, שזה מתמטיקה והג"א) אבל אחרי כמה זמן הוא התחיל להופיע פחות עד שבכלל כבר לא הייתי רואה אותו במסדרונות. במשרד שלנו (המשרד לסטודנטים זרים) התחילו לשאול אותי איפה הוא, כאילו שאני יודעת, הם שאלו אותי אם אפילו יצא לי לראות אותו במסדרונות, וכשעניתי בשלילה הם כל הזמן אמרו לי "אם יוצא לך לראות אותו תגידי שמבקשים אותו למשרד." הבטחתי שאעשה זאת. בהתחלה חשבתי שאולי אני פשוט מפספסת אותו, או שאני לא מוצאת אותו בין כל האנשים בכיתה שלנו, הרי גם אני הברזתי כמה פעמים כמו כולנו שם. אבל הזמן למבחני מחצית התקרבו ועדין שום סימן, בזמן שאני רצתי כל כמה ימים למשרד שלנו, הוא אפילו לא הופיע במסדרונות. כבר הבנתי שהוא לא רציני בקשר ללמודים לגמרי.
כמוני הוא לא הופיע למבחן בהג"א, אבל אחרי שהודעתי לו בברור מתי הוא יכול לבוא כדי לקבל הזדמנות שניה (אשכרה נתקלתי בו, אז הייתי חייבת, אם סתם הייתי רואה אותו, אולי הייתי חושבת לא להגיד לו כלום כי הרגשתי שלא מגיע לו כל ההזדמנויות האלו. אבל כן אמרתי לו, והוא בכל זאת לא הופיע, התחלתי לשמוע מהמשרד שלנו שהמרים שלו לערבית גם לא מרוצים ממנו, בגלל שמסתבר שהוא לא הגיע להרבה מאוד שיעורים, אבל הופיע למבחן כאילו זה כלום וגם לא הצליח לעבור 2 מתוך שלושה. במטמתיקה שמעתי שהוא גם עבר בקושי. אבל הוא לא עבר את הסמסטר, אפשר לומר.
ובכל זאת הוא ממשיך ללמוד גם בסמסטר הזה, אומנם על "סימן שאלה" והוא עדיין צריך לתקן את כל הציונים האלו שהוא לא עבר. אז אני חשבתי, אוקי אז הם הסכימו לתת לכפוי טובה הזה עוד צ'אנס שאם זה היה אני במקומו לא הייתי מקבלת. אז שיקח את הסיכוי הזה, הוא יכול לתקן את הטעויות שהוא עשה וללמוד כמו בנאדם מבוגר עכשיו. אבל לא. הוא הגיע לשיעור הראשון של כל מקצוע חדש שיש לנו (היסטוריה זה היחיד שאני איתו ומטמתיקה) ואז עוד פעם נעלם. לא בא לשום שיעור, הוא לא עבר את המבחן שלו ברוסית (שאני עברתי למרות שבכלל לא למדתי רוסית בסמסטר הראשון) והוא לא בשום מקום באוניברסיטה. למרות שאני וחברה שלי התחלנו לשים לב שהוא בא בהפסקה הגדולה שלנו, נעמד בכניסה לאוניברסיטה ומעשן עם החברים שהכיר משיעורי הערבית.
פשוט בנאדם חסר בושה, כפוי טובה, נותנים לו כל הזמן עוד ועוד הזדמנויות, והוא דורך על כולם כאילו שהוא מלך. היום כהלכתי למשרד אני בעצמי כדי לעשות סידורים משלי, שאלו אותי עוד פעם אם ראיתי את דרונסקי ואמרתי, "אני חייבת להתוודות שאני רואה אותו רק בהפסקות מעשן ומדבר עם חבר, זה ממש ניראה כאילו הוא נירשם לאוניברסיטה כדי לעשות את זה." הסתכלו עלי בעיניים עייפות ואמרו לי "איזה מין תלמיד, סבא שלו עושה הכל בשבילו כדי שיוכל להשאר באוניברסיטה למרות ההתנהגות שלו, ולו אפילו לא איכפת..."
לא רק שהאוניברסיטה מקופפת חוקים בשביל החרא הזה, מסתבר שסבא שלו הולך בין משרדים וצריך להתנצל בשבילו ולהתחנן שהנכד שלו יקבל עוד היזדמנות שלא מגיע לו. פשוט בנאדם גועל נפש. אני שונאת אנשים כאלו, אני ממש רוצה להחטיף לו פעם הבאה שאני רואה אותו, פשוט לתת לו כאפה ולהגיד לו:
"you ungrateful bastard, the whole world is bending for you, yet you stomp all that kindness like it's nothing!"
בכל מיקרה זה הכל בקשר לעצבים שיש לי על אנשים חסרי הליכות. עכשיו לדברים הנעימים יותר שיש לי להודיע~
1. ביום רביעי כבר אמור להיות לי המחשב החדש שלי! אני כל-כך מתרגשת אני לא יכולה לישון. לא רק זה, האיש מחשבים יבוא ויפתור את כל הבעיות האחרות ממש על המקום!
2. עברתי את המבחן ברוסית, ועכשיו יש לי באמת שיעורי רוסית, זה לא הכי משמח שבעולם, אבל אני לא סובלת. אני סובלת יותר בשיעורי סטטיסטיקה שלנו שבהם אין לי מושג מהמורה רוצה מאיתנו (ואף אחד אחר לא ממש מבין יותר טוב ממני...)
3. זה גם לא הכי משמח בעולם, אבל התוצאה בטוח תהיה משמחת בסופו של דבר. יש סיכוי מאוד גבוהה שאני עושה גשר בשיניים xDD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
nuichingu