אזהרה: אתם עומדים להחשף לכמות גדולה של שגיאות כתיב, דיקדוק וכמובן שגיאות דפוס מפגרות ביותר. הסיבה: האותיות בעברית לא מסומנות לי על המקלדת, ואני כבר גרה ברוסיה יותר מדי זמן. יותר מלכתוב בעברית, השתדלתי לשפר את הרוסית והאנגלית שלי. כל-כך מצטערת. עכשיו תסבלו. וד"א הפסקתי להבטיח לחזור על הפוסט ולתקן את כל הטעויות האלו.
קודם כל: המחשב החרא הנורא נורא חמוד ומדהים שלי נכבה בגלל שניגמרה לו הסוללה והתחיל לי מחדש את כל מה שעבדתי עליו לפני שעזבתי אותו, ולכן כל מה שהייתי באמצע לכתוב לפני שעזבתי אותו, נעלם כלא היה, וכשזה קורה אני מעדיפה לשבור את המחשב שלי מאשר לכתוב הכל מחדש, אז נתתי לעצמי כמה ימים להרגע והנה חזרתי כדי לכתוב את הפוסט.
אוקי אז בין הרבה מאוד רעיונות לפוסטים שיש לי בראש, אחד מהם זה לכתוב קטעים מהסיפורים והפיקים שלי, כי פעם מאוד אהבתי לכתוב סיפורים ולפני לא הרבה זמן חזרתי לזה... (טוב לא משנה תמיד אהבתי לכתוב על מי אני עובדת) אז כמו שכבר עשיתי פעם אחת [לחצו פה] אני עומדת לכתוב עוד כמה קטעים מפיקים וסיפורים אחרים שלי (ושוב, אני לא אכתוב איזה קטע הוא מאיזה סיפור, אני רק אציין בסוף הפוסט מה היה פיק ומה סיפור מקורי).
אני חייבת לציין שאני לא סופרת מקצועית, וכל הסיפורים האלה במקורם הם באנגלית, ולפרש אותם ככה שעדיין ישמעו מעניינים זה לא קל. אז... אם אתם רוצים לדעת על הפיקים או הסיפורים שלי פשוט תשאלו אותי, ואני אראה לכם איפה לקרוא עוד.
מתחילים!
"אני אקרא לאמא שלך, היא לא תשמח לדעת שאת עושה משהו שאסור!" נסיתי להשמע כועסת, אבל ניראה היה שאמא של מי שזו לא תהיה כבר הגיע לשם, רק כמו תמיד, היא הייתה לא ניראת לעייני. שמעתי רק את הצד של אשלי,
"אבל אמא זה בסדר אני כבר גדולה... אבל... אוף... בסדר... אני אצא..." אשלי דיברה לאויר בקול חלש יותר, עדין כמו ילדה קטנה, היא נשמה עמוק... "אני מצטערת שביתי כל כך שובבה, אני עכשיו אוריד את חברה שלך מהגג..." הפעם הקול היה בוגר, עבה יחסית. הנהנתי ללא קול והבטתי באשלי בזמן שהיא עלתה לצד השני של הגג ונעלמה מהצד השני של המשולש אל תוך הלילה - ידעתי שמהצד השני הייתה המרפסת המוגבהת של הוריה של אשלי, טוב לדעת שמי-שזו-לא-תהיה ידעה זאת גם.
לפתע שמעתי חבטה קלה באדמה, כמו הקול ששומעים כשחתול קופץ לריצפה ממקום יחסית גבוהה. שמעתי את רישרוש העלים של השיחים שהפרידו בין הכניסה לבית והגינה האחורית, איפה שחיכיתי לאשלי עם הפנס החלש שלי. הבנתי שאני קצת נוטה קדימה כאילו חכיתי לאריה לצאת מבין השיחים, בירכי קצת מופרדות ומכופפות, הייתי מוכנה לקרב, למיקרה שהייתי צריכה להיות. ואז אשלי יצאה מבין השיחים, התיישרתי איך שראיתי אותה והוצאתי אנחת הקלה, "תודה לאל, את בסדר..." לפני שהספקתי לקחת עוד צעד קדימה שמעתי נהמה כמעט שקטה מפיה של אשלי, והדבר הבא שזכרתי היה את ידיה מסביב לגרוני, הציפורניים שלה חופרות אל תוך עורי שהתחיל לדמם...
~~~
"אז... מה כל כך מצחיק?" דיברו על החמור והנה הוא הופיע,
"שום דבר מיוחד, טריצרטופס, שום דבר!~" עניתי והבטתי לרגע בג'ן לפני שהתפקענו מצחוק עוד פעם. "פעם הבאה שאתן משתפות בדיחות, שתפו איתי, אני גם רוצה לצחוק!" הוא אמר וחייך את אחד מהחיוכים שלו,
"נחשוב על זה, ג'ונגהיון." השבתי וטפחתי בכתפו מאשרת את הבטחתי.
האמת, וג'ן גם יודעת את זה, אני מאוהבת בדינוזאור הדפוק הזה. אנחנו כבר מכירים לא מעט זמן.
~~~
הגב שלי הורס אותי! אני לא יודעת למה, אבל נידמה לי שהגב שלי אוהב להיות חרא אלי, כשהייתי יושבת הרבה זמן מול המחשב, או הייתי עושה שיעורי בית, עמוד השידרה שלי פשוט החליט "היי, דני יושבת ככה כבר הרבה מאוד זמן, אולי אני אשנה את הצורה שלי לתמיד!" ואז הייתי מתחילה להתמתח כדי שהוא יחשוב עוד הפעם. עמודי שידרה לא אמורים אפילו לחשוב. מסקנה: מר עמוד שידרה עוד פעם חושב ככה בזמן שעות העבודה שלי. תשכח מזה עמוד שידרה. אין סיכוי.
~~~
מילותיו עדין נישמעו חדות באוזניה, היא לא יכלה להאמין לו. זה לא נכון, הוא משקר, הוא סתם מנסה להפחיד אותך. היא ניסתה לשכנע את עצמה, אבל כשהיא הסתכלה למטה אל כף היד השמאלית שלה, היה שם נקודה שחורה יחסית גדולה. איילין לא הבינה מה היה החשק הזה לברוח מהבית שלה הריק אל הרחובות העמוסים, היא לא הסתכלה קדימה בחשש למצוא אותו מסתכל עליה ליגלוג. עם הזמן איילין הגבירה את קצב הריצה שלה עד שתפסה מהירות שמעולם לא ידעה שהיה ביכולתה. מסביבה הכל היה רק טישטוש לא ברור, כמעט כמו לשבת במכונית שנוסעת מאוד מהר.
אחרי מי יודע כמה זמן, איילין סוף כל סוף איבדה את כל האנרגיה שהייתה בה, היא נעמדה והתקופפה קדימה, משענה על בירכיה מתנשפת. כהאויר חזר לריאותיה היא הביטה שוב קדימה וזועה הציפה אותה כשהיא הביטה מסבביה. איילין רצה עד מרכז העיר, היא עמדה באמצע מעבר החציה הכפול, אנשים מביטים בסקרנות ובכל זאת, היה נידמה שהם לא רואים אותה.
***
וזהו להיום!! אוקי אז עכשיו הסברים,
הראשון, זה סיפור מקורי שלי (האמת שניסיתי פעם לעשות אותו לפיק, אבל הוא לא ממש התאים, וזה עיצבן להחליף אנשים שכבר היה לי תיאור שלהם למישהו מפורסם פתאום, ולכן הפכתי את זה לסיפור מקורי) כן זה סיפור דיי רציני, וכן זה סיי-פיי. ונידמה לי שאיפשהו בבלוג הזה יש פוסט שיכול להסביר קצת את הסיפור הזה. כי כמה שזה מפתיע, זה מבוסס על משהו שבאמת קרה לי (עם טויסט שזה אשכרה אמיתי בסיפור).
השני זה פיק מאוד קצר ("וואן-שוט" או יותר ספציפית "פיקלט") שאני כתבתי והאמת ששנאתי, אבל יש בו קטעים שאני אוהבת, כמו האחד שפה.
הקטע השלישי הוא גם מפיק (אחר) הפיק רשום כאילו שזו... אני... מספרת דברים כאילו שזה היומן שלי, או כאילו אני כל הזמן מדברת אל משהו על ה-כ-ל. ואני פשוט אהבתי את הקטע שבו הפרק מתחיל מזה שאני מתלוננת על עמוד השידרה שלי, אז כן.
ו...הקטע האחרון, סיפור שלא מזמן התחלתי לכתוב. לפני בערך שנה כתבתי "רעיונות מוזרים לסיפורים" ואחד הדברים היה זה, אז לקחתי את הרעיון, והפכתי אותו למעניין. האמת שעד היום לא ידעתי בדיוק לאן הוא ממשיך (ואחרי כמה דברים שראיתי בטמבלר ועוד כל מיני מקומות וכו') והיום סוף סוף מצאתי רעיון לאיך הוא ימשיך, או לפחות, עכשיו יש לי כיוון קצת יותר ברור ממה שהיה לי קודם.
בכל מקרה, זה הכל! נתראה בפוסט הבא שלי!
צ'או במבינוס,
-DANI 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
nuichingu