אני לא ממש בטוחה אם זה בדיוק המשמעות של מה שאני תכוונת אליו אבל זה קרוב מספיק, רק כדי שלא יהיה ספקות אני מתכוונת למושג "halfhearted" אבל גם המילה "shallow" באנגלית יכולה להתאים, היא פשוט קצת "חזקה" מידי לטעמי.
כן גם היום באתי לבלוג שלי להתלונן, כי בטמבלר (המקור לכעסי עכשיו) כבר התלוננתי ואף אחד לא שם עלי, באתי לפה כדי להמשיך להתלונן, ושעדיין אף אחד לא ישים לב אלי.
אני שונאת אנשים שטחיים, אני שונאת אנשים שמחליטים לעשות איזשהי עבודה - שאף אחד לא כפה עליהם - ועושים אותה בלי יותר מידי צומת לב, או בואו נגיד, לא נותנים מספיק צומת לב. עוד משהו שאני שונאת ושמרגיז אותי ומכניס אותי לעצבים זה כשאנשים עושים טעויות דקדוקיות, או מפרשים לא נכון דברים משפה אחת לאחרת.
ואני היום בטמבלר מצאתי פוסט שהיה בו בבירור שני הדברים האלו שאני כל-כך שונאת. בטמבלר יש בלוג רשמי של שייני, נו כמו כאילו אתר רישמי, רק שהוא בטמבלר, מנהלות אותו ילדות כניראה בנות 13, והתפקיד של הבלוג הזה, הוא להעביר מידע מיידי בקשר ללהקה, והמידע הזה צריך להיות באנגלית (אלא אם כן זה ווידיאו, אז קודם נותנים לינק בלי כתוביות וכשאלו מופיעות, מפרסמים את הלינק החדש). זאת אומרת שהבנות הבנות 13 שלנו, צריכות לפרש את כל המידע הזה מקוראנית/סינית/יפנית (כי בד"כ המעריצים הסיניים והיפנים תופסים על דברים כאלו יותר מהיר מאיתנו) והן צריכות לא סתם לפרש אלא לפרש נכון.
מה שהן הוכיחו שהן לא יכולות לעשות. אז לא רק שהן פירסמו פירוש נורא ואיום, גם בכלל לא בא להם לראש שזה יכול להיות לא נכון, אם הן אפילו אנגלית לא יודעות, למה לפתוח בלוג כזה? אם אתן לא יכולות אפילו לדאוג שאתן פירשתן את זה נכון, אז למה לפרש? אם אתן כבר הולכות לגוגל לפרש את זה, אז אל תכתבו שהכרדיט הוא שלכן, הוא של גוגל, שד"א לא פירש את הכתוב נכון. כי כמו שבעיברית אנחנו לפעמים כותבים "בצפר" שזה כעיכרון לא נכון ("בית ספר" הרי תכתבו את המילה "בצפר" בגוגל והוא יכתוב לכם משהו לא ברור, כי הוא ינסה למצוא בזה איזשהי מילה שכן נימצאת במאגר שלו ובה הוא ישתמש). גם בקוריאנית כותבים לפעמים דברים "לא נכון" באינטרנט, כי "bitch please, it's the internet".
זה בדיוק מה שנקרא להיות שיטחי, הבנות האלו החליטו שהן רוצות להיות מקצועיות, לפתוח בלוג, ולחלק מידע שהן מוצאות כמה שיותר מהר, עם כל מי שעוקב אחריהן. אז איך אפשר ככה, פשוט לקחת משהו כמובן מאיליו בלי לשאול את עצמך שום דבר: "מעניין למה זה כתוב פה ככה? הרי זה לא ממש הגיוני" אם הן באמת היו מבינות קוראנית, הן היו יכולות לומר שבטח מה שכתוב לא צריך לפרש כמובן מאיליו, כמשהו שכתוב על נייר, אלא לפתוח ת'ראש ולחשוב רק לשניה כמו קוראני. "אהה... הם הרי קוראים את זה ככה, וזה נישמע מאוד כמו המשפט '...' שנישמע הרבה יותר הגיוני, אז בטח התכוונו לזה!"
ואם הן באמת לא יודעות קוראנית, אז לבקש מעזרה (מבנאדם, לא מגוגל) כי אם גוגל כתב לך שהפירוש זה: "אני עומד להיות האדם עם המוח הסקסי" (ואל תגידו לי שזה נישמע לכם הגיוני, אלא אם כן, המוח שלכם בחוץ, ובנות פשוט נופלות לרגלייכם בגלל שהוא כל-כך "סקסי". אני די בטוחה שאם זה ככה, אז כולם מפחדים ממכם ושואלים אותכם למה אתם לא מנסים להכניס את המוח שלכם חזרה לתוך הראש...) אז כניראה שמשהו לא בסדר בפירוש, או אולי במשפט המקורי. הרי אתם תחשבו על זה, ואז אתם תחליטו "אני לא בטוח/ה שזה נכון, עדיף שאני לא אפרסם את זה עד שאני לא אשאל את הפירוש המדויק." ואם אין את מי לשאול בכלל (בילתי אפשרי חייב להיות מ-י-ש-ה-ו, אני למשל) אז פשוט אל תפרסמו שום דבר. כי אם אתם מפרסמים את הבולשיט הזה, כל ה"מקצועיות" שכל כך רציתן להראות נעלמה בשניה. או אולי לא, בגלל שאנשים שלא יודעים קוראנית, סומכים עליכם שאתם יודעים מה אתם כותבים ושאתם מבינים הכל, יכול להיות שהם חושבים "וואו איזה מפגר ג'ונגהיון אם הוא כתב את זה, הרי זה לא הגיוני!" או פשוט מקבלים את זה כבדיחה מפגרת ביותר, הם לעולם לא יחשדו שעבדו עליהם. וזה פשוט עצוב.
הבנות שזה הבלוג שלהן צריכות להרגיש בושה. אבל הן לא בגלל שאנשים פשוט מאמינים להן בעיניים עצומות ומעבירים את זה מאחד לשני (נו אתם יודעים, ריבלוגים) ולכן הבנות האלו ימשיכו לעשות הכל ככה... בשטחיות, כי לא משנה מה, אנשים תמיד "יעקבו" אחריהן בלי אפילו להבין ש"עובדים עליהם".
זה מעצבן אותי כל-כך שאני הגבתי על אחד הפוסטים לשהם שהיה פירוש לא נכון של טוויט של ג'ונגהיון וכתבתי חיבור קטן שמסביר למה הפירוש שלהן לא נכון ומה הוא בעצם צריך להיות.
וזה הכל להיום, אני חושבת שאני מרגישה יותר טוב עכשיו כשהצאתי את הכעס שלי בשתי שפות!
עכשיו כשבאתי להתחיל להתלונן על דברים בקשר לאנשים באוניברסיטה שלי, קלטתי שאף-פעם לא ממש אמרתי שום דבר על זה שאני באוניבריסטה פה. אז קודם כל אני אתחיל מזה שאני אעדכן אותכם בקשר לסטטוס שלי לרגע זה (הרי אני בת 18 וכעיכרון אמורה להיות בצבא ובלה בלה).
למי שלא יודע אני עדיין ברוסיה (או פשוט, אני ברוסיה, אם בכלל לא הייתם מודעים לזה) אני כבר פה כמעט שנה חמישית (איזה פחד איך הזמן אף) הגעתי לפה (לרוסיה) כשהייתי 14 כבת של דיפלומטים, למדתי בבית ספר אמריקאי, ושנה שערבה סיימתי אותו. כעיכרון, כשבאתי לבקר בארץ סגרו לי את הגבול (זאת אומרת שלא יכולתי לחזור לרוסיה) עד שאני לא מטפלת בכל השטויות של צו ראשון. אז הלכתי ודברתי אתם במטא הצבאי בירושלים והם שיחררו אותי חזרה לרוסיה עם סטטוס "בת מהגרים" אז אפשר לומר שאני סוג של יורדת-הארץ.
בכל מיקרה, ההורים שלי עדיין בתפקיד פה, ולא רציתי לחזור לארץ, אז החלטתי להשתמש בהזדמנות כדי להרשם לאוניברסיטה פה במוסקבה, שנחשבת הכי טובה מבחינת לימוד קוראנית (וזה לא כולל את קוריאה כמתחרה). אז נירשמתי ואני כבר סיימתי סמסטר שלם! *זורקת קונפטי* אני מתכוונת להמשיך פה, כי כיף לי וכבר התרגלתי לדברים. מה שמוביל אותי חזרה לנושא הפוסט הזה.
אני כסטודנטית זרה באוניברסיטה, חייבת לשלם על הלימוד (אין מלגות - או אולי יש אבל לי לא מגיעה אחת) בשנה א' נרשמו בערך 12 סטודנטים זרים, בינם אני, חברה שלי, ועוד איזה בחורצ'יק שיצא לי לבגוש הרבה כי יעני "הוא אמריקאי, ואת יודעת אנגלית אז את חייבת להיות חברה שלו ולדאוג לו." וכל מה שאני עומדת לכתוב עכשיו זה בקשר לבחורצ'יק הזה, אני אקרא לו "דקונסקי" שאפשר לומר שזה מה שאני קוראת לו כל הזמן. דרונסקי שלנו לא היה צריך שום עזרה שלי והסתדר אפילו יותר טוב ממני, הרוסית המדוברת שלו כמעט מושלמת (הכתובה... לא מי יודע מה), והוא התחבר עם כל האנשים מהקבוצה שלו מהר מאוד. הוא נכנס לקבוצה הערבית, ואני לקבוצה הקוראנית יחד עם חברה שלי.
בתחילת השנה דרונסקי בא לרוב הכיתות (לפחות לאלו שהיינו בהם יחד, שזה מתמטיקה והג"א) אבל אחרי כמה זמן הוא התחיל להופיע פחות עד שבכלל כבר לא הייתי רואה אותו במסדרונות. במשרד שלנו (המשרד לסטודנטים זרים) התחילו לשאול אותי איפה הוא, כאילו שאני יודעת, הם שאלו אותי אם אפילו יצא לי לראות אותו במסדרונות, וכשעניתי בשלילה הם כל הזמן אמרו לי "אם יוצא לך לראות אותו תגידי שמבקשים אותו למשרד." הבטחתי שאעשה זאת. בהתחלה חשבתי שאולי אני פשוט מפספסת אותו, או שאני לא מוצאת אותו בין כל האנשים בכיתה שלנו, הרי גם אני הברזתי כמה פעמים כמו כולנו שם. אבל הזמן למבחני מחצית התקרבו ועדין שום סימן, בזמן שאני רצתי כל כמה ימים למשרד שלנו, הוא אפילו לא הופיע במסדרונות. כבר הבנתי שהוא לא רציני בקשר ללמודים לגמרי.
כמוני הוא לא הופיע למבחן בהג"א, אבל אחרי שהודעתי לו בברור מתי הוא יכול לבוא כדי לקבל הזדמנות שניה (אשכרה נתקלתי בו, אז הייתי חייבת, אם סתם הייתי רואה אותו, אולי הייתי חושבת לא להגיד לו כלום כי הרגשתי שלא מגיע לו כל ההזדמנויות האלו. אבל כן אמרתי לו, והוא בכל זאת לא הופיע, התחלתי לשמוע מהמשרד שלנו שהמרים שלו לערבית גם לא מרוצים ממנו, בגלל שמסתבר שהוא לא הגיע להרבה מאוד שיעורים, אבל הופיע למבחן כאילו זה כלום וגם לא הצליח לעבור 2 מתוך שלושה. במטמתיקה שמעתי שהוא גם עבר בקושי. אבל הוא לא עבר את הסמסטר, אפשר לומר.
ובכל זאת הוא ממשיך ללמוד גם בסמסטר הזה, אומנם על "סימן שאלה" והוא עדיין צריך לתקן את כל הציונים האלו שהוא לא עבר. אז אני חשבתי, אוקי אז הם הסכימו לתת לכפוי טובה הזה עוד צ'אנס שאם זה היה אני במקומו לא הייתי מקבלת. אז שיקח את הסיכוי הזה, הוא יכול לתקן את הטעויות שהוא עשה וללמוד כמו בנאדם מבוגר עכשיו. אבל לא. הוא הגיע לשיעור הראשון של כל מקצוע חדש שיש לנו (היסטוריה זה היחיד שאני איתו ומטמתיקה) ואז עוד פעם נעלם. לא בא לשום שיעור, הוא לא עבר את המבחן שלו ברוסית (שאני עברתי למרות שבכלל לא למדתי רוסית בסמסטר הראשון) והוא לא בשום מקום באוניברסיטה. למרות שאני וחברה שלי התחלנו לשים לב שהוא בא בהפסקה הגדולה שלנו, נעמד בכניסה לאוניברסיטה ומעשן עם החברים שהכיר משיעורי הערבית.
פשוט בנאדם חסר בושה, כפוי טובה, נותנים לו כל הזמן עוד ועוד הזדמנויות, והוא דורך על כולם כאילו שהוא מלך. היום כהלכתי למשרד אני בעצמי כדי לעשות סידורים משלי, שאלו אותי עוד פעם אם ראיתי את דרונסקי ואמרתי, "אני חייבת להתוודות שאני רואה אותו רק בהפסקות מעשן ומדבר עם חבר, זה ממש ניראה כאילו הוא נירשם לאוניברסיטה כדי לעשות את זה." הסתכלו עלי בעיניים עייפות ואמרו לי "איזה מין תלמיד, סבא שלו עושה הכל בשבילו כדי שיוכל להשאר באוניברסיטה למרות ההתנהגות שלו, ולו אפילו לא איכפת..."
לא רק שהאוניברסיטה מקופפת חוקים בשביל החרא הזה, מסתבר שסבא שלו הולך בין משרדים וצריך להתנצל בשבילו ולהתחנן שהנכד שלו יקבל עוד היזדמנות שלא מגיע לו. פשוט בנאדם גועל נפש. אני שונאת אנשים כאלו, אני ממש רוצה להחטיף לו פעם הבאה שאני רואה אותו, פשוט לתת לו כאפה ולהגיד לו:
"you ungrateful bastard, the whole world is bending for you, yet you stomp all that kindness like it's nothing!"
בכל מיקרה זה הכל בקשר לעצבים שיש לי על אנשים חסרי הליכות. עכשיו לדברים הנעימים יותר שיש לי להודיע~
1. ביום רביעי כבר אמור להיות לי המחשב החדש שלי! אני כל-כך מתרגשת אני לא יכולה לישון. לא רק זה, האיש מחשבים יבוא ויפתור את כל הבעיות האחרות ממש על המקום!
2. עברתי את המבחן ברוסית, ועכשיו יש לי באמת שיעורי רוסית, זה לא הכי משמח שבעולם, אבל אני לא סובלת. אני סובלת יותר בשיעורי סטטיסטיקה שלנו שבהם אין לי מושג מהמורה רוצה מאיתנו (ואף אחד אחר לא ממש מבין יותר טוב ממני...)
3. זה גם לא הכי משמח בעולם, אבל התוצאה בטוח תהיה משמחת בסופו של דבר. יש סיכוי מאוד גבוהה שאני עושה גשר בשיניים xDD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
nuichingu