טוב אז אני כבר שבוע ימים מטלבתת לכתוב על הנושא וסוף-סוף החלטתי לשבת ולעשות זאת. כבר עכשיו מצטערת על העברית שלי, אבל בלי עוד דברי פתיחה נחזור לנושא שבכותרת.
שנה שעברה ההורים שלי קנו בית בשורש ומאז הוא היה בשיפוצים. רק לפני שבועיים סוף סוף עברנו אל הבית ועכשיו התחלנו לטפל בגינה שלנו. בארוגה בקומת הקרקע שתול עץ "צאלון" (שבאו נגיד שהוא כבר עץ דיי בוגר). ממי שלא מכיר את זן העץ, זה עץ שעושה הרבה צל, יש לו פריחה רבה בצבעים אדום, כתום או צהוב. הפרחים קטנים ופורחים בכמויות (ובדומה העלים הם גם קטנים).
(בתמונה העץ שלנו מהחלון)
הפריחה של העץ לא נמשכת יותר מדי זמן, אבל אפשר לומר שכשמגיע הזמן של הפרחים לנשור הנשירה היא "קטלנית". בגלל שכמות הפרחים עצומה כל כך מה שקורה זה שכל הריצפה מלאה בפרחים הצהובים... וזה דבר נורמאלי... כל עץ באביב מוציא פרחים ופירות וכו'. אבל יש אנשים שלא יכולים לסבול את ה"לכלוך". והשכנים שלנו הם הסוג הזה.
(בתמונה: הפרחים שנשרו בצד של הגינה שלנו... יש לשים לב שאנחנו בכלל לא נגענו או ניקינו שום פרחים במשך כל התקופה שבה הם נשרו, ולכן זה "כל כך" רציני)
כפי שאפשר לראות, העץ גדון, והרבה מהענפים שלא גם יוצאים לכיוון הרחוב ומעט לתוך הגינה של השכנים שלנו. ומאז שעברנו אל תוך הבית והגננים שלנו התחילו לסדר את הגינה התחילה הדרמה שקשורה לעץ זה.
למרות שהוא מתחיל לפרוח מאוחר יותר מכל שאר הירק בגינה, ולמרות הפרחים אף אחד במישפחה שלנו לא באמת רצה לעשות משהו עם העץ... בטח שלא לכרות אותו. אבל השכנה שלנו התחילה להתלונן שהעץ "מלכלך לה את הגינה" ושה"גנן שלה כל הזמן מתלונן על הפרחים האלו" ו"זה בילתי ניסבל".
מסתבר שזו לא פעם ראשונה, וגם מהבעלים הקודמים היא ניסתה לסחות את החיים כדי שיכרתו את העץ. אבל הם לא הסכימו. לצערי, קל מאוד לשכנע את אמא שלי, והיא מהר מאוד התחילה לברר בקשר לעץ: האם העץ באמת כל כך נורא, האם אפשר לכרות את העץ וכמה זה יעלה. הגננים שלנו הסבירו שזה לא דבר פשוט לעשות, אי אפשר פשוט לקחת ולכרות עץ, כי יש איזה CIA של עצים (סתם... אין לי מושג מה אבל זה אירגון כלשהו) שכל שנה פקחים ומצלמות בודקים שאף עץ לא ניכרת ללא רשות של ... מי שזה לא יהיה שאחרי על כל זה. הגיוני, במדינה קטנה כל כך איפה שאנחנו מנסים לשמר יערות, וכל עץ חשוב לנו, זה רק הגיוני שיסכימו להוריד רק עץ שמזיק לסביבה.
כשהסברתי את זה לאמא היא אמרה שהנישרה הזו היא מספיק סיבה, כי זה "מלכלך את הרחוב ומפריע לשכנים ולנו". אתעקש לומר שזה אחרי שהשכנה חפרה לאמא שלי בשכל.
כמה ימים מאוחר יותר אני שומעת את אמא שלי מדברת עם השכנה בטלפון, זו ניסתה לשכנע שוב את אמא שלי בכריתת העץ בכך שדירבנה אותה למצוא מישהו שיכרות את העץ שגר במושב, הפעילה את כל הידע שלה על אזרחי המושב בשביל זה!!! ובאותו היום כבר באו שניים בדקו את העץ וגם נתנו מחיר לכריתתו.
אני ואבא שלי שצפינו בכל הדבר כעסנו, דיברנו על כמה שכריתת העץ היא לא הדבר הנכון לעשות. ואיכשהו הצלחנו לשכנע את אמא שלי בשלב כלשהו שהשכנה יכולה ללכת לעזאזל כי אנחנו לא עומדים לכרות את העץ. חשבתם שזה סוף הסיפור?
אז לא, הרי הכותרת אומרת "הרבה מהומה על עץ אחד". אמא שלי חזרה יום לאחר מכן אל השכנה בתשובה שלילית - אנחנו לא ניכרות את העץ, נעשה הכל כדי שהוא לא יפריע לך, אבל העץ נישאר. (זה היה דרך וואטסאפ, לא פנים אל פנים, ואני קראתי בסודיות את ההתכתבות) אמא שלי הייתה נחמדה במילים, אבל לא מצטערת וסלחנית, כמו שצריך, שהשכנה לא תחשוב שאפשר עוד לשבור את אמא שלי אם היא תמשיך ללחוץ.
התשובה חזרה הייתה חצופה, ילדותית ומפגרת. בדיוק את הטקסט אני כבר לא זוכרת, אבל היה קטע שאני תמיד אזכור: "את יכולה להיות תקועה עם העץ הזה כל החיים שלך, אבל אני לא רוצה שהוא ילכלך לי את הבית, הגינה והרחוב שלי." וזה לא הכל! כל ההודעה הייתה מלאה במילים שהעידו על אוינות וכעס. אמא שלי לא ענתה שום דבר ומאז הן לא דיברו. (כל זה קרה ממש לפני כמה ימים).
היום אמא שלי ניסתה להתקשר אל השכנה בקשר לנושא הגדר שלנו (כי אנחנו כבר כולנו מדבדחים על איך ששום דבר לא נאה ולא יאה לשכנה הזו) אבל זו לא ענתה, למרות שאנחנו רואים טוב טוב דרך החלונות הגדולים שלנו שהאוטו שלה בחניה והיא בבית, ואם לא בבית, אז בטח שלא עסוקה בעבודה.
איזה בן אדם זבל, התנהגות של מישהו שעוד לא סיים את שנות ה"טיפש-עשרה" עושה פרצופים ו"ברוגז". החוצפה, לדרבן אותנו לעשות את הבקשה המטומטמת שלך בכך שאת עוזרת לנו למצור כורת, עם חיוכים וציחקוקים ואחר כך כשאנחנו עדיין אומרים "לא" אז לקלל אותנו ולעשות דרמה?
לאן את חושבת שבאת לגור אם את לא יכולה לסבול טיפה של פרחים שנופלים בגינה שלך? ותפטרי את הגנן המפגר שלך, שבמקום לעשות את העבודה שלו הוא מתלונן על הלכלוך בגינה ומאשים את העץ שלנו (ד"א חלק מעבודתו היא לקחת מפוח ביד ולנקות את הגינה מכל העלים של כל הצמחים, לא רק שלנו... עוד לא שמעת על העונה שניקראת "סתיו"?) .
שלא תעיזי לומר לנו מה לעשות עם העץ שלנו, כי את היא לא זו שצריכה את הצל של העץ, את לא תאבדי אלמנט מהמם ולא רגיל בגינה המכוערת שלך.
ועם כל הפאקינג "עזרה" שאת נותנת לנו רק כשאנחנו באים לקראתך בסופו של דבר את לא זו שתצתרך לשלם על כריתת העץ, הוצאת הגזע שלו מתוך הקרקע ושתילת עץ אחר שלא יפריע לך ולסטנדרטים הלא נורמאליים שלך.
את חייה בשורש, מושב על אחד מההרים המדהימים שמקיפים את ירושליים, תסתכלי משביב, את רואה את כל הירוק מסביב?? את החלטת שאת רוצה לגור בבית קרקע באיזור היותר טיבעי של ישראל, וזה אומר שאת צריכה להתמודד עם הטבע. DEAL WITH IT.
אה ולגברת הנחמדה. אנחנו לא "תקועים" עם העץ, את תקועה איתנו! 
כשגרתי בירושלים, באביב האצטרובלים היו נפתחים ומפזרים מין אבקה צהובה בכל מקום הכל היה מכוסה בה!!! וזה פי 20 יותר מעצבן מסתם פרחים יפים וצהובים שסה"כ ניראים ממש יפה על הריצפה וקל מספיק להיפתר מהם אם אין לכם גנן מניאק!! אנחנו לא היינו מבקשים מאף אחד לכרות את כל העצים שלנו רק בגלל ה"לכלוך"! ובכלל האבקה לא הפריעה לנו, להיפך, זה נתן סוג של משמעות למושג "ניקיון פסח".
לכי תלמדי מה זה טבע יא מפגרת שמתנהגת כמו תינוקת על סתם עץ מסכן שתכלס? לא עשה לך שום דבר בחיים שלו!
אנחנו נישארים וגם העץ נישאר.
אדיוס, ניתראה מתישהו!
-DANI
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
nuichingu