תומיתום בראל =]

אוקיי, אז סתם כי זה קטע ראשון שאני כותב פה אז - תום בראל, 19 עוד מעט, חדש ברמת הגולן.

כעיקרון היו לי פעם כמה בלוגים פה אבל הפסקתי לכתוב אז הם נסגרו.

אני מתכוון לכתוב פה על החיים שלי, על מה שאני עובר יום יום, על מה שאני מרגיש, חושב, עושה.

אז ככה..

היום לא היה לי יום טוב מי יודע מה =/

קמתי ב2 בצהריים, התקלחתי, התארגנתי והלכתי לקנות את הדברים לצבא, אני מתגייס עוד שבועיים בערך.

פעם ראשונה שאני הולך לעשות קניות מבואס חח

מצד אחד אני רוצה להתגייס, אני אוהב צבא אבל מצד שני יש הרבה אנשים שאני לא רוצה להתרחק מהם.

יש הרבה אנשים שאני ממש אתגעגע אליהם, אני אדם שנקשר ממש מהר לאנשים ומקבל מאוד קשה אם נוצר איזה מצב של ריחוק. יחסית אני מתגייס די גדול, אני עוד חודש וחצי בן 19 ורוב החברים שלי התגייסו לפני כמה חודשים ורק אני דחיתי את זה,

דחיתי את זה בגלל הרבה סיבות, כמו למשל המחלה של אבא שלי.

אבא שלי חולה סרטן כבר חצי שנה וכמו שאתם בטח מבינים הוא צריך טיפול צמוד בבית, למרות שאנחנו משפחה די גדולה העזרה של כולם בבית ממש נחוצה.

יש לי אח בן 24 שקוראים לו אלון, אח בן 20 שקוראים לו עידן, אני ואחי התאום אביב 18 וחצי, אופק 17 ושיר אחותי 14.

יש לי גם שני אחיינים, מאור ואנאל. מאור בן 3 ואנאל בת 4 חודשים.

כולנו, כל האחים שלי, אמא שלי, הדודים הדודות החברים כולם עוזרים לאבא שלי להילחם במחלה, נותנים לו כוח נפשית ופיזית אבל נראה שהמצב כבר אבוד. אבא שלי סבל וסובל הרבה, יחד איתו כל המשפחה.

אני לא אוהב לדבר על זה עם אנשים, בנושא הזה אני מאוד סגור, אבל אני אוהב יותר להתבטא בכתיבה,

אני אוהב להוציא את כל הרגשות שלי בכתיבה.

רוב הזמן אני עובר רגעים ממש קשים בבית בגלל המחלה של אבא שלי, זה כל שבוע בית חולים בטיפולים כל שבוע מאושפז, התקפי לב, כימוטרפיה, לפעמים צריך גם לראות אותו מקיא, מתעלף, חסר כוחות.

זה די קשה לראות את אבא שלך ככה, אני לא מאחל את זה גם לאויב הכי גדול שלי.

לפעמים אני אפילו בוכה במצבים כאלה ואני לא מתבייש להודות בזה.

הסיבה השנייה שבגללה נדחה הגיוס שלי זה שיש לאבא שלי מסעדה, וכמו שאתם מבינים הוא לא יכול לטפל במסעדה כי כבר הרבה זמן הוא מאושפז בבית חולים מחוסר הכרה.

אז כל האחריות על המסעדה נופלת עליי ועל האחים שלי ובגלל זה אני צריך לעבוד שם ולעזור לאחים שלי ובעיקר לאבא שלי.

עוד סיבה לדחיית הגיוס זה בעיה שיש לי בלב, בדרך כלל לא מחייבים נערים להתגייס כשיש את הבעיה הזאת אבל אני התעקשתי להתגייס עד שאישרו לי את הגיוס. באיחור, אבל אישרו.

הסיבה האחרונה ובשבילי הכי חשובה קשורה לילדה מסויימת שגנבה לי את הלב לפני חצי שנה בערך.

לא רציתי להתרחק ממנה, לא מסוגל להיות שלושה שבועות של טירונות רחוק ממנה, בלי לדבר איתה..

היום כשחזרתי מהקניות לבסיס פגשתי ליד הבית שלי את החבר הכי טוב שלי מור דגן הוא בא אליי לבית סידר לי את המחשב.

סידר לי את מה שאחי אביב עשה למחשב שלי, טוב נו אביב יודע רק להדליק את המחשב לכבות ולהרוס חח

אני ואחי אביב בדרך כלל מסתדרים מעולה רק שלפעמים כמו היום יש לנו ריבים די רציניים ודי מצחיקים חח

למשל היום בצהריים אחרי שחזרתי עם מור דגן לבית ואחרי שהוא הלך אז אחי אביב ואני היינו שנינו עם בוקסרים, כמו תמיד.

אז אביב התחיל להציק לי כמו תמיד חח אני התעצבנתי ורדפתי אחריו והרמאד יצא מהבית והתחיל לרוץ ברחוב ואני אחריו חחח

עד שתפסתי אותו נגמר לשנינו האוויר ולא היה לנו כוח לריב התחלנו לצחוק חח

אחרי זה סתם הייתי במחשב ובערב קנו לי מסך דק שטוח למחשב =]

ואז..אז הייתה לי שיחה חשובה עם מישהי מאוד חשובה במסנג'ר והיא סיפרה לי משהו שדי הגעיל אותי..

לא היה לי מצב רוח, הייתי עצבני, כאבה לי הבטן.

אני תמיד ככה, כשאני מתעצבן/מתאכזב אני ישר מקבל את זה כמחלה בגוף, ישר אני לא מרגיש טוב.

אני לא יודע אם ההרגשה הזאת עברה, אם היא תעבור בכלל כי זה משהו שאני לא יכול להוציא לי מהראש.

אחרי זה דיברתי איתה שוב רגיל לא העלנו את הנושא שוב ואז שוב התווכחנו כמו תמיד =/

עכשיו שעה 4 ועשרה לפנות בוקר ואני ממש עייף אז אני אלך לי לישוןן

לילה טוב חטטנים שכמותכם =]